אך מה שהיה -  דוד, משתבח בתהלת התורה במעלתה זו, -  שבדקדוק אחד של תורה תלויים כל העולמות, ואמר: "זמירות היו לי כו'" -  חוקיך" - נענש על זה, ואמר לו הקדוש-ברוך-הוא "זמירות קרית להו"?! -  זמירות אתה קורא להם? משום שבאמת מעלתה זו, -  של תורה, שכל העולמות בטלים לגבי דקדוק אחד ממנה, היא -  רק, מבחינת אחורים -  החיצוניות, של עמק המחשבה, כמו שכתוב במקום אחר בשם האריז"ל על מאמר רז"ל: "נובלות חכמה שלמעלה - תורה". -  שהתורה היא ה"נובלות" (וטפלה) בלבד מחכמה שלמעלה, כלומר, היא בחינת "אחוריים" בלבד, החיצוניות של חכמה שלמעלה. אבל פנימיות שבעמק, -  המחשבה העליונה, שהוא פנימיות התורה - היא מיחדת לגמרי באור- אין-סוף ברוך-הוא המלבש בה בתכלית היחוד, ולגבי אין-סוף ברוך-הוא - כל העולמות כלא ממש ואין ואפס ממש, כי "אתה הוא עד שלא נברא העולם וכו'". -  ואתה הוא - אותו הוא - לאחר שנברא העולם; שכן אין לעולמות שום ערך כלל והם כלא נמצאים כלל, ולכן אין הם פועלים שום שינוי ב"אין סוף" ברוך הוא, והלכך, -  ולכן, גם לפנימיות התורה -  שהיא מאוחדת לגמרי עם "אין סוף" ברוך הוא, אין לשבחה כלל בתהלת חיות כל העולמות, -  אין לשבחה בשבח שהיא חיות כל העולמות, מאחר דלא ממש חשיבי, -  כיוון שהעולמות אינם נחשבים כלל לגבי פנימיות התורה, ובבחינת פנימיותה -  פנימיות התורה, אינה שמחת לבב אנוש ושעשועיו, אלא כביכול שמחת לב ושעשוע המלך הקדושברוךהוא שמשתעשע בה, "כי -  רק, אלקים הבין דרכה וידע מקומה" ומעלתה, -  שהוא יודע אותה בידיעת עצמו כביכול, -  שבידיעת עצמו הוא יודע את התורה שהיא דבר אחד כביכול אתו יתברך, אבל "נעלמה מעיני כל חי", כמו שכתוב: "ופני לא יראו", דהיינו בחינת פנימיותה, -  פנימיות התורה, כמו שנתבאר שם -  ב"אגרת הקודש" סימן י"ט, בשם האריז"ל. וזהו שאמר הכתוב: "ואהיה אצלו וכו' שעשועים", אצלו דוקא. -  תורה שאומרת שהיא "שעשועים", הרי זה "אצלו", אצלו יתברך בלבד, כפי שהפסוק מתחיל "ואהי' אצלו אמון" ולאחר מכן הוא אומר "ואהי' שעשועים", כך גם מה שכתוב על התורה "משחקת לפניו", לפניו דוקא, דהיינו בבחינת פנימיותה, -  שפנימיות התורה "משחקת לפניו" לפני פנימיות "אין סוף". להלן יסביר רבנו הזקן, שמדריגה גבוהה זו בתורה, כפי שהיא "שעשועים אצלו", באה להיות מזון לנשמות ישראל, שלכן נקראת התורה "אמון" - "אומן", "פדגוג" המפרנס את הילד, כך נקראת התורה ש"אצלו" בשם "אומן" ו"פדגוג" לנשמות. ועל זה -  על מדריגה גבוהה זו שבתורה, אמר -  הפסוק "ואהיה אצלו אמון" - אל תקרי "אמון" אלא "אומן" כו'. -  "פדגוג" המפרנס את הילד - מדריגה זו בתורה באה להיות מקור לנשמות כפי שהן למעלה מהעולם, אך לא שממדריגה זו בתורה תהיה חיות העולם, שהיא מה"אחוריים" וחיצוניות בלבד ולא מפנימיות. ועל בחינת אחורים -  שבתורה, אמרו: -  להלן בפסוק שם: "משחקת בתבל ארצו, ושעשועי את בני אדם", -  "שה"אחוריים" והחיצוניות של תורה הוא ענין של שחוק ושעשועים בתבל (בעולם) ובבני אדם, כי התורה נתנה בבחינת פנים ואחור, -  בבחינה של פנימיות ובבחינה של חיצוניות, כדכתיב -  כמו שכתוב, במגלה עפה דזכריה: "והיא כתובה פנים ואחור". -  בבחינת "פנים" ופנימיות, ובבחינת "אחור" וחיצוניות. ולפי שתפס דוד -  ושיבח את התורה, בבחינת אחורים, -  שהתורה היא "זמירות", שזה מוסב על "אחוריים", החיצוניות של התורה, שיש לה שייכות לעולם והיא חיות העולם, לכך -  לכן, נענש בשכחה, הבאה מן בחינת אחורים, -  דבר שהוא בפנימיות ומתעצם, לא שייכת בו שכחה, כי אם בדבר שהוא רק בבחינה של "אחוריים" וחיצוניות - שייך בו שכחה, ונעלם ממנו לפי שעה מה שכתוב: "עבודת הקדש עליהם בכתף ישאו" -  שיש לשאת את הארון על הכתפיים ולא בעגלה כפי שעשה דוד, והכוונה בנשיאת הארון על הכתפיים, היא לחבר וליחד את ה"כתפים", שהן בחינת אחורים, אל "עבודת הקדש", היא חכמה עלאה, -  "חכמה" נקראת "קדש", בבחינת פנים, שמשם -  מ"חכמה עילאה" שבבחינת "פנים", נמשכו הלוחות שבארון, כמו שכתוב: "כתובים משני עבריהם כו'", וכמו שכתוב בירושלמי דשקלים, שלא היתה בהן -  בלוחות, בחינת פנים ואחור, -  אלא הם היו "פנים" בלבד, הרי, הכוונה בנשיאת הארון על הכתפיים היתה, לחבר את ה"כתפיים" והחיצוניות, לבחינת "פנים" של הלוחות, עין שם -  בירושלמי: