Étude quotidienne du Tanya

והיא -

אהבה רבה זו, הנקראת בכתוב: "אהבה בתענוגים", להתענג על הוי' מעין עולם הבא; -

העולם-הבא הרי מבוסס על תענוג באלקות, והענג הוא במוח -

של חכמה ושכל המתענג בהשכלת ה' וידיעתו כפי השגת שכלו וחכמתו; -

כפי גודל ההשגה, כך גודל התענוג. והוא -

האהבה בתענוגים, בחינת המים וזרע אור זרוע שבקדושת נפש האלקית המהפכת לטוב את בחינת המים שבנפש הבהמית, שמהם -

מבחינת ה''מים'' שבנפש הבהמית, באו תאוות תענוגי עולם הזה מתחלה; -

לפני שהנפש הבהמית נהפכה לאהוב את ה'. וכמו שכתוב ב"עץ חיים" שער נ' פרק ג' בשם הזהר: שהרע נהפך להיות טוב גמור, כמו יצר טוב ממש, -

וכיצד אפשרי הדבר? - בהסיר הבגדים הצואים ממנו, -

על-ידי הסרת הבגדים הצואים של רוח התענוג של הנפש הבהמית, שהם תענוגי עולם הזה שהוא מלובש בהם. -

הנפש הבהמית לכשעצמה היא רק ''כוח המתאוה'', כוח חזק של תאוה, שאפשר להטותו לאיזה צד שהוא. אלא, בהיות הנפש הבהמית מלובשת בגוף, נוטה כוח זה ומתאוה לתענוגות העולם-הזה. ותאוות העולם-הזה, בהן הוא משוקע, נעשות ''לבושים'' לכוח המתאוה. ועל-ידי פעולת הנפש האלקית על הנפש הבהמית, להפוך את תענוגי העולם-הזה לאהבת ה' - מתפשט כוח המתאוה של הנפש הבהמית, מלבושיו המלוכלכים, ומתלבש בלבושים טובים, לרצות, ובחזקה, דברים של קדושה ואלקות. הנפש האלקית רוצה, איפוא, שהאדם, על-ידי שכלו, יוליד יראה מהקב''ה ואהבה אליו, שתהיינה במדה כזו, שגם הנפש הבהמית, תיהפך לאהבת ה'. וכן -

כמו כן רוצה הנפש האלקית, שגם שאר כל המדות שבלב, שהן ענפי היראה והאהבה, יהיו לה' לבדו. -

כל האמור, מדובר שהמוח והלב יהיו ממולאים מהנפש האלקית. זאת ועוד, רוצה הנפש האלקית: וכל כח הדבור שבפה והמחשבה שבמוח, יהיו ממולאים מן לבושי המחשבה והדבור של נפש האלקית לבדה, שהן -

לבושי המחשבה, דיבור ומעשה, של הנפש האלקית, מחשבת ה' ותורתו, -

כלומר, לחשוב בגדולת ה' ובתורתו - ''לבוש המחשבה'', להיות שיחתו כל היום, לא פסיק פומי' מגרסא. -

שפיו לא יחדל מלימוד תורה - ''לבוש הדיבור'', וכח המעשה שבידיו ושאר רמ"ח אבריו -

של הגוף, יהי' במעשה המצות לבד, -

כלומר, שכל כוח המעשה, בידיו ובשאר אבריו, ינוצל לקיום מצוות בלבד, שהוא -

כוח המעשה, לבוש השלישי של נפש האלקית. -

זאת אומרת, שהנפש האלקית תמשול בגוף כולו. שהגוף עם כל אבריו, יהיו ממולאים אך ורק בשכל ובמדות של הנפש האלקית, ובלבושי המחשבה, דיבור ומעשה שלה. אך, נפש הבהמית שמהקליפה, רצונה להיפך ממש, -

היא רוצה את ההיפך מן הנפש האלקית - שהיא תמשול בגוף ושהגוף יהיה ממולא רק ממנה. ברם רצונה זה של הקליפה, הוא: לטובת האדם, שיתגבר עלי' וינצחנה, -

את הקליפה. כלומר: הקליפה איננה רוצה כלל שהאדם יתפתה ממנה, להיפך היא רוצה שהאדם יתגבר עליה וינצח אותה, כמשל הזונה שבזהר הקדוש: -

כמשל המובא ב''זוהר'' במלך ששכר זונה שתנסה לפתות את בנו לדבר עבירה. כוונתו האמיתית של המלך היא, שבנו יוכיח את חכמתו וגבורתו ולא יתפתה מהזונה. ומובן, הרי, שגם הזונה עצמה רוצה שרצונו של המלך יתבצע, ושהבן יגלה את חכמתו וגבורתו ולא יתפתה ממנה. אלא, מאחר שתפקידה לפתות את בן המלך - הרי שעליה לעשות עבודתה באמונה. כך גם הקליפה עצמה רוצה שהאדם יתגבר עליה ולא ירשה שהיא תמשול בו, וכל הנסיון הזה של פיתוי האדם - הוא רק לטובתו.

להבנת הדברים המובאים בפרק זה, על הפיכת הרע שבנפש הבהמית, לטוב ולקדושה - כדאי להוסיף דברי כ''ק אדמו''ר מוהריי''צ מליובאוויטש נשמתו עדן. ב''מאמר ההסתלקות'', שזה הסבר הדבר שהמשכן הוקם מקרשים של עצי שטים. ''שטים'' - מלשון ''שטות'', שלא על-פי שכל. ישנה ''שטות'' של ''לעומת זה'', שכנגד הקדושה, והיינו - מה שאדם שקוע בתאוות שהן למטה מן ההגיון, כמו שהגמרא אומרת ''אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות''. וישנה ''שטות'' של קדושה - ההתמסרות לעניני קדושה למעלה מכפי שהשכל מכתיב, כמו שהגמרא אומרת ''אהני' לי' שטותי' לסבא'' (=''שטותו'' של הסבא הועילה לו). זוהי עבודת המשכן שעל כל יהודי לכונן בקרבו, כמו שכתוב ''ושכנתי בתוכם'', וכמו שכ''ק רבינו התבטא במאמר יו''ד שבט, שעל-ידי המשכן שכל יהודי מקים בקרבו - הולך ומוקם המשכן והמקדש הכללי והשראת השכינה בכל העולם. כיצד נעשה הדבר? - על-ידי הפיכת ה''שטות'' של הנפש הבהמית ל''שטות'' של קדושה, להתמסר לעניני קדושה, למעלה מהבנת השכל.