אך עוד זאת השוה בכל , -

ישנו עוד דבר השווה בלימוד כל ההלכות, גם של מצוות-עשה וגם של מצוות לא-תעשה, כולל גם כאלו שאינן שכיחות כלל, כי כל דחילו ורחימו -

יראה ואהבה, שכליים של המלאכים - הן בחינות נבראים מאין ליש, והן בחינות נפש רוח דבריאה-יצירה- עשיה, -

לא ענין של "נשמה" ואלקות, כי אם "נפש רוח" שהן נברא. מה שהוא מדייק לומר האהבה ויראה של מלאכים, למרות שברצונו לומר גם על האהבה ויראה של נשמות, שאינן משתוות ללימוד ההלכות - הרי זה מפני שבאהבה ויראה של נשמות, (א) הנשמות עצמן אינן נבראים ממש, כי אם כפי שאלקות באה בענין של נברא ונשמה, ו(ב) באהבה ויראה של נשמות ישנו הרי ענין של מצוה, מה שאין כן באהבה ויראה של מלאכים שאינן ענין של מצוה, הרי שם מודגש יותר איך אהבה ויראה הן ענין של נברא בלבד, וזה מביא שגם בנשמות, עצם הענין של אהבה ויראה הוא ענין של נברא, אך פרטי ההלכות הם ענין של אלקות, אבל פרטי ההלכות -

הענינים השונים של הלכות המצוות, הן המשכות חכמה עלאה -

עליונה, דהמאציל ברוך-הוא המלבשת בגשמיות, -

בענינים גשמיים בהם דנה ההלכה, כמו "המחליף פרה בחמור" וכדומה, והלבשה זו, -

מה ש"חכמה עילאה" (עליונה) מלובשת בענינים גשמיים של ההלכות, אינה כהלבשת חכמה עלאה בדחילו ורחימו -

ביראה ובאהבה שכליים, -

שבכל מה שנברא הרי ישנה מ"חכמה עילאה", שהרי "כולם בחכמה עשית", ובמיוחד באהבה וביראה שכליים ישנו הרי הענין מה שהן באות מ שכל ומ חכמה, ושורש כל עניני החכמה הוא "חכמה עילאה", ואילו שם ההלבשה היא אחרת, דהתם -

שם, ב"חכמה עילאה" המלובשת באהבה וביראה שכליים, הלבוש הוא מעלים ומסתיר לגמרי, -

על ה"חכמה עילאה", כהסתר והעלם הארץ החמריית -

המסתירה ומעלימה לגמרי, לגבי חכמה עלאה המלבשת בה, כמו שכתוב : "כלם בחכמה עשית", -

שכל הנבראים נתהוו ב"חכמה", הרי ש"חכמה עילאה" מלובשת גם בארץ הגשמית והחומרית, אלא שהארץ מכסה ומסתירה לגמרי על ה"חכמה עילאה" המלובשת בה, כך גם מכסות האהבה והיראה שכליים על "חכמה עילאה", והיינו חיצונית דחיצוניות דכלים דמלכות דאצילות שבעשיה, שהיא -

"מלכות דאצילות" עם החיצוניות דחיצוניות של הכלים שלה, מסתרת לגמרי ברוח-נפש דעשיה, -

"מלכות דאצילות" לכשעצמה, אפילו החיצוניות דחיצוניות של הכלים שלה, הן ענין של נשמה ואלקות, וזה מוסתר לגמרי בנפש רוח שהן ענין של נברא, שזה כמו "חכמה עילאה", שהיא בהתכללות, בהתאם לסדר התכללות הספירות ש"חכמה עילאה" באה בהתכללות ב"מלכות דאצילות", ו"מלכות דאצילות" מאירה ב"עשיה" ועשר ספירותיה, שבהן יש הרי ענין ה"חכמה", הרי כל זה מוסתר ונעלם בארץ החומרית, וכן בבריאה היא מסתרת לגמרי ברוח-נפש, -

של "בריאה", שהם -

רוח ונפש של "בריאה", הן בחינות נבראים -

המתהווים בהסתר והעלם הבורא מהנברא, -

שהבורא מתעלם ומסתתר מהנברא, הרי זה ההעלם וההסתר מה ש"חכמה עילאה" מוסתרת באהבה וביראה שכליים ששרשן בעולם ה"בריאה", עולם ההשגה.

מה שאין כן ההלכות, הרי הארת החכמה מאירה בהן בגלוי, -

הן אינן מעלימות על הארת ה"חכמה" שבהן, ולבוש העשיה -

שההלכות הרי באו בענינים של עולם הזה ויש עליהן לבוש מעולם ה"עשיה", אך הלבוש של "עשיה", הוא דרך מעבר לבד, -

הן רק עוברות דרך לבוש ה"עשיה", אך אין זה אומר שלבוש ה"עשיה" פועל שינוי במהותן, כפי שהדבר בדרך של התלבשות, שהמלביש פועל על המלובש להיות כמו המהות של המלביש. כמו ביום טוב, שחסד דאצילות המלובש לגמרי בחסד דבריאה מחיה עולם הזה הגשמי -

וזאת - על ידי מעבר חסד דיצירה ועשיה, הנקרא גם כן התלבשות , -

שחסד ד"בריאה" מתלבש בחסד ד"יצירה" ובחסד ד"עשיה", למרות שאין זו התלבשות ממש, שאם לא כן לא היה פועל בגשמיות עולם הזה. -

הרבי הרש"ב נשמתו עדן, מסביר בקונטרס "ומעין"

דיוק לשון רבנו הזקן כאן, שהכוונה היא שכדי שתהיה פעולה של גשמיות ממש בעולם הזה, לא מספיק ה"יש" של עולם ה"בריאה" הנקרא "יש" לגבי "אצילות" (אך לגבי "יצירה" זה עדיין רוחני), ואף כשאור החסד ד"בריאה" יעבור "דרך מעבר" הספירות של "יצירה" ו"עשיה" - לא תהיה עדיין השפעה גשמית ממש, אלא זה צריך להיות על ידי התלבשות בכלים ובלבושים של "יצירה" המסתירים במדה מרובה יותר על האור האלקי של החסד העליון, והוא נעשה על ידי כך בבחינה של מציאות, ולאחר מכן הוא מתלבש בכלים ובלבושים של "עשיה" המסתירים עוד יותר מאשר הכלים והלבושים של "יצירה", ואור זה נעשה יותר בבחינה של "יש", ובכוחו לבוא בהשפעה גשמית של עולם הזה. על כל פנים, כשם שהדבר ביום טוב, שמבלי הבט על ענין ההתלבשות ב"יצירה" ו"עשיה", נחשב האור המאיר ביום טוב כאור של חסד ד"בריאה", כך גם בהלכות, שההתלבשות בהלכות היא רק באופן של "מעבר" והיא נשארת הארה של "חכמה עילאה", ואף שגשמיות עולם הזה ודאי מסתיר לגמרי אפילו -

על החסד דעשיה, -

ובודאי שהיא מסתירה על הארת ה"חכמה עילאה", כלומר, שהדבר הגשמי אודותו דנה התורה, כפי שיזכיר להלן, למשל הפרה והחמור הגשמיים אודותם דנה ההלכה של "המחליף פרה בחמור", הרי הפרה והחמור הגשמיים (של בעל הפרה ובעל החמור הבאים לדין תורה בגין ענין של "מחליף פרה בחמור") מסתירים בודאי על ענין של חסד ד"עשיה", מכל מקום ההלכה עצמה אינה גשמיות ממש, שהיא -

ההלכה והפסק, בחינת רצון הנמשך מחכמה עלאה להקל או להחמיר, -

שכך מחייבת חכמתו של הקדוש ברוך הוא שיהיה רצונו יתברך ופסק ההלכה להקל או להחמיר, רק ש -

הרצון יורד ומאיר בבחינת גלוי בגשמיות, -

הרצון העליון מתבטא בהתגלות בענין גשמי, כמים היורדים ממקום גבוה כו', -

שאותם המים שהיו בתחלה במקום הגבוה נמצאים עתה במקום הנמוך, והדבר הגשמי עצמו שבו מדברת ההלכה, באמת הוא מסתיר לגמרי, כמו -

ההלכה של "המחליף פרה בחמור" , וכן -

ההלכה של בשר הפגול או לא פגול וכשר. -

שהפרה והחמור הגשמיים והבשר הגשמי אודותו דנים אם הוא פיגול או לא - מסתירים באמת לגמרי על הארת ה"חכמה עילאה". מה שהוא אומר שהדבר הגשמי עצמו אודותו דנה ההלכה, מסתיר בודאי לגמרי - למרות שלעיל (קנו, ב) אמר לגבי מצוות שבאחיזת האתרוג הגשמי של מצוה, תופסים מהות האלקות ד"אצילות" - הרי זה, מפני שלגבי מצוה, הרי האתרוג הגשמי הוא חלק מן המצוה, לכן אין גשמיות האתרוג מסתירה, אלא זה בטל לגמרי באלקות, ואילו כאן לגבי ההלכה הרי הפרה הגשמית או החמור הגשמי אינם חלק של ההלכה, לכן הם מסתירים, אך השכל הגשמי בו התלבשה ההלכה, כיוון שהוא חלק מן ההלכה, שההלכה התלבשה בשכל גשמי זה - אכן אינו מסתיר. רק ההלכה בעצמה -

הפסק עם הטעם הנגלה, -

מדוע הפסק הוא כך וכך, היא מבחינת מלכות דבריאה -

חלק השכל והטעם של הגמרא, ויצירה -

חלק פסק ההלכה של המשנה, דבחינת נשמה, שהוא אלקות, המחיה ומהוה נפש- רוח דבריאה-יצירה-עשיה, -

שנפש רוח הן ענין של נברא, שהן דחילו ורחימו -

יראה ואהבה, של המלאכים והנשמות וחכמה- בינה-דעת שלהם, -

ההשגה וההתבוננות בגדלות ה' המביאות לאהבה וליראה. כל זה מתהווה ומקבל חיות מאין ליש. -

כפי שכל נברא מתהווה מ"אין" ל"יש", ולכן -

ההארה מ"חכמה" הבאה על ידי מלכות ד"בריאה" ו"יצירה", שהיא הענין של תורה כפי שהיא ב"בריאה" ו"יצירה" לפני שהיא באה למטה בעולם, כמו המים היורדים ממקום גבוה לנמוך, היא מרוה צמאונם -

של המלאכים והנשמות שבעולם ה"בריאה" ו"יצירה" קודם שירדה לעולם הזה, כמים היורדים -

ממקום גבוה לנמוך כו' . וגם אחר ש -

ההארה מ"חכמה עילאה", ירדה לעשיה, היא למעלה מעלה מבחינת חכמה-בינה-דעת דעשיה, אפלו דבחינת נשמה שהיא אלקות. -

שכן, זה אלקות של "עשיה", ואילו ההארה של "חכמה עילאה" שבהלכות היא האלקות של "אצילות". למדנו לעיל, שבמלכות ד"בריאה" ו"יצירה" של נשמה, מלובשת מהות "חכמה עילאה דאצילות", ואור הנשמה של "מלכות דבריאה ויצירה" אינו מעלים על אור ה"חכמה עילאה" שבה, שכן (כפי שהרבי רש"ב נ"ע מסביר במאמר דיבור המתחיל "כה אמר ה"' תרס"ז ) בהתלבשות קיים הבדל אם ההתלבשות היא במדריגה שהיא כמו ה מהות של המדריגה העליונה יותר שהיא מתלבשת בה - או שהיא מהות אחרת מהמדריגה העליונה. כלומר, בשעה שהאור האלקי מתלבש במדריגה ש איננה אלקות, מתעלם ומסתתר האור האלקי בהתלבשות זו, ואילו בשעה שגם ה מלביש הוא אלקות (אלא במדריגה קטנה יותר) - אין המדריגה העליונה מתעלמת ומסתתרת, אלא המהות ממש של המדריגה העליונה - מאירה במדריגה התחתונה. זה ההפרש בין התלבשות אור הנשמה של בריאה- יצירה-עשיה שהוא אלקות בג' ראשונות (חכמה-בינה-דעת) של "בי"ע" (בריאה-יצירה-עשיה) שהם נבראים, שאור הנשמה הוא בהעלם והסתר מהם כמו ההעלם וההסתר שבורא מתעלם ומסתתר מנברא, כלומר, שלא מאירה מהות אור הנשמה, כי אם מציאותו בלבד - לבין התלבשות בחינת "חכמה עילאה" (עליונה) באור הנשמה ד"בי"ע" שב הלכות, שכיוון שאור הנשמה הוא הרי גם אלקות לכן מאירה מהות "חכמה עילאה" ממש בגילוי באור הנשמה, ואור הנשמה אינו-מסתתר ומתעלם. ולכן, למרות שמה שמאיר בגילוי בהלכות הערוכות לפנינו, הוא בחינת אור הנשמה של "מלכות דבריאה ויצירה", אף על פי כן מלובשת בו (באור הנשמה של "מלכות דבריאה ויצירה") מהות "חכמה עילאה דאצילות", שאינה מסתתרת ומתעלמת. כלומר, שאור ה"אצילות" מאיר בגילוי ממש לגבי אור הנשמה, ולכן בהלכות שאנו לומדים, הרי למרות שלא מאירה בגילוי ממש בחינת "חכמה עילאה", אף על פי כן אין זה בבחינת העלם והסתר, כי אם בבחינת מיעוט בלבד, שב יכלתה לבוא לבחינה של גילוי ממש.