והנה, במקום אחר כתב שרמ"ח -
248 מצות עשה הן בה' חסדים -
של ז"א דאצילות, שכל מצות-עשה, היא הרי כלי לחסד ולהמשכת אלקות, ושס"ה -
365 מצוות לא תעשה בה' גבורות וכו', -
של ז"א דאצילות, שגבורות הן הרי ענין של צמצום והגבלה - באות מהן מצוות הלא-תעשה שהן הגבלה לעצירת השפעת הקדושה שלא תגיע ל"חיצונים", ובמקום אחר כתב שהן -
תרי"ג (613) המצות, הן תרי"ג ארחין נמשכין מחד ארחא כו', -
613 דרכים (המשכות), הנמשכות מ"דרך" אחת (מקור והמשכה), שהוא לבנונית וכו'. -
לובן וחסד של "כתר עליון", שם אין גבורה כלל, כפי הלשון בזוהר (שם): "לית שמאלא בהאי עתיקא" - אין שמאל וגבורה ב"עתיק" (בפנימיות ה"כתר"), כי אם חסדים בלבד. הרי לכאורה יש בכך משום סתירה: כאן הוא אומר שרמ"ח המצוות הן בכלים של עשר ספירות דז"א, ובזוהר אומר שרמ"ח מצוות עשה הן בה' חסדים ושס"ה לא-תעשה בה' גבורות של ז"א, ובמקום אחר בזוהר הוא אומר, שהמצוות הן במדריגה שהיא "לבנונית" (הלובן של "כתר עליון") שאין בה גבורות כלל? אך הענין, שכל המצות לתקן רמ"ח -
248 אברי "זעיר אנפין", על ידי המשכת אור-אין-סוף ברוך-הוא במחין, הכלולין בה' חסדים וה' גבורות, -
על דרך משל באדם, הנטיה במוח לחסד ולגבורה; הרי, כיוון שענין המצוות הוא לתקן רמ"ח האברים של "ז"א" - לכן אומרים, שמצוות הן בכלים של הספירות דז"א. וכיוון שמתקנים רמ"ח האברים דז"א על ידי המשכת "אור אין סוף" במוחין, שהם בה' חסדים וה' גבורות - לכן הוא אומר לפעמים שהמצוות הן בה' חסדים וה' גבורות. ומקור המוחין הוא לבנונית כו', -
של "כתר", הוא הענג וחפץ העליון להמשיך האור למטה לרמ"ח אברין ד"זעיר אנפין", -
"ז"א" לגבי "כתר" נקראת "מטה" לגבי "מעלה", ומתחלקת ההמשכה לתרי"ג -
613 המשכות פרטיות, לפי בחינת ערך המצות, כגון בצדקה וגמילות חסדים נמשך אור-אין-סוף ברוך-הוא לחיצוניות הכלי דחסד ד"זעיר אנפין", -
"חסד דרועא ימינא", על ידי חסד למטה נמשך ב"דרועא ימינא" מחסד ד"אצילות", כלומר, כשם שה"אתערותא דלתתא" (ההתעוררות מלמטה) של האדם היא בפעולה של חסד, כך היא ה"אתערותא דלעילא" (ההתעוררות מלמעלה) הפועלת למעלה המשכה של חסד (חסד דז"א), ובקיום הדינין -
על ידי קיום המצוות בענינים של דינין, נמשך "אור אין סוף" בחיצונית גבורה, -
של ז"א, וברחמים כו'. -
כשהאדם מרחם או מעורר רחמים על נפשו - נמשך על ידי כך "אור אין סוף" במדת הרחמים (תפארת) של ז"א. ודרך ומעבר ההמשכה -
הנמשכת מ"אור אין סוף" בחיצוניות הכלים דז"א, הוא על ידי פנימיות הכלים ומחותיהן, שהן -
בעבודתו של בן ישראל, דחילו ורחימו -
יראה ואהבה, שכליים -
הנוצרות על ידי שכל והתבוננות, או טבעיים, -
אהבה ויראה שבטבע כל אחד מישראל - הראשונות הן מוחין והשניות הן מדות, ש -
בספירות שלמעלה הן בחינות מוחין דקטנות וגדלות. -
"מוחין דקטנות" הוא כמו למשל באדם אהבה ויראה טבעיים, ו"מוחין דגדלות" הוא כמו למשל באדם אהבה ויראה הנוצרות על ידי השכל (שכליים). על כל פנים, אין גם סתירה ממה שהוא אומר שכל תרי"ג המצוות נמשכות מאור (והמשכה) אחד, מה"לבנונית" וכו', שכן זה כפי ששורש ההמשכה הוא בעונג וחפץ העליון של "כתר". ולזה -
ולכן, ביקש משה רבנו עליו השלום מאד לקיים המצות מעשיות התלויות בארץ, -
כפי שהגמרא אומרת, שמה שמשה רבנו רצה כל כך להיכנס לארץ ישראל, היה כדי לקיים המצוות התלויות בארץ, ש -
המצוות המעשיות הן תכלית ההשתלשלות, להמשיך אור- אין-סוף ברוך-הוא לברר הכלים ד"זעיר אנפין" דבריאה- יצירה-עשיה, שבהן הן הרפ"ח -
288, ניצוצין, -
משבירת הכלים דתהו - לברר אותם על ידי תורה ומצות מעשיות שבבריאה-יצירה-עשיה דוקא. הרי, כיוון שזה תכלית כל ההשתלשלות, ושלימות קיום המצוות היא הרי בארץ ישראל, לכן רצה כל כך משה רבנו להיכנס לארץ ישראל ולקיים המצוות התלויות בארץ. על כל פנים, הוסבר כאן, מדוע עיקר הבירור הוא על ידי תפלה, למרות שתורה היא למעלה מתפלה; שכן הבירור של תפלה הוא העלאת ניצוצי התהו לשורשם הגבוה ביותר בתהו, ועל ידי כך - למעלה יותר, עד ב"אין סוף". ומה ש בזמן הזה עיקר הבירור הוא על ידי תפלה, אומר רבנו הזקן להלן (קסב, ב) שבדורות הראשונים, שהיו אז "נשמות האלקית גדולי הערך", נעשה הבירור באופן מהיר, בקריאת שמע והברכות שלפני ברכות קריאת שמע ופסוקי דזמרה בקיצור בלבד - אך בזמן הזה, כשאין נשמות גבוהות כאלו, נדרש הבירור על ידי תפלה.