ומה שכתב האר"י ז"ל שהמשניות הן במלכות דיצירה, -

ואילו אנו אומרים כאן מהזוהר שהמשניות הן ב"מלכות ד אצילות "? רוצה לומר לבוש מלכות דיצירה שנתלבשה בה מלכות דאצילות, -

כפי ש"מלכות דאצילות" באה בהתלבשות ב"מלכות דיצירה" - שם הוא ענין המשניות שבעולם ה"יצירה", ומלכות דיצירה נקרא "שפחה" -

המשמשת וטפלה לאלה המלובשים בה, שזה לגבי מלכות דאצילות, -

דבר זה מתרץ מה שרבנו הזקן הביא לעיל מהירושלמי, פרק ראשון של מסכת ברכות, שרבי שמעון בן יוחאי סובר, שגם לקריאת שמע לא מפסיקים כי אם ממקרא ולא ממשנה שהיא למעלה ממקרא, והרי סתירה לכך ממה שרבי שמעון בן יוחאי עצמו אומר ב"רעיא מהימנא" שמשנה היא שפחה ומקרא - מלכא? אלא, כפי הנאמר כאן, אין בכך שום סתירה, שכן מה שהוא אומר שמשנה היא שפחה - הרי זה כפי שהיא באה בהתלבשות ב"מלכות דיצירה", אך כפי שמשנה היא בעצם - היא ב"מלכות דאצילות", וכך גם במקרא ישנו הבדל בין כפי שהוא בעצם לבין כפי שהוא בא בהתלבשות, ובלשון רבנו הזקן: ומלכות דבריאה נקרא "אמה". -

שלמעלה מ"שפחה", ותדע, -

ראיה שקיים הבדל בין כפי שזה בעצם לבין כפי שזה בא בהתלבשות, ממה שכתב האר"י ז"ל דמקרא דהינו תורה שבכתב הוא בעשיה, והרי מפרש בזהר ובכתבי האריז"ל מקומות אין מספר, שהיא -

ספירת תפארת, שהוא "זעיר אנפין" -

מדות, דאצילות? -

הרי שהוא גם למעלה מ"מלכות דאצילות", כיצד, איפוא, אומרים שהוא ב"עשיה"? אלא -

כשאומרים שמקרא הוא ב"עשיה", הכוונה היא שמתלבשת בעשיה. וכן הוא בהדיא -

במפורש, בספר הכונות, שמקרא ומשנה ותלמוד וקבלה כלם באצילות, אלא שמקרא מתלבש עד עשיה, -

שכן, במקרא - תורה שבכתב - העיקר הוא ענין האותיות, ואותיות הן הרי ענין של "עשי"', נכתבות בדיו על הקלף, ומשנה -

מתלבשת, עד היצירה, -

שכן, משנה היא הענין של הלכות - כשר ופסול וכו' - שבאות מחסד וגבורה, הרי זו התלבשות ב"יצירה", שעולם היצירה הוא עולם המדות, "שית ספירין מקננין ביצירה", ותלמוד -

מתלבש, בבריאה. -

שכן, "תלמוד" הוא טעמי ההלכות - הרי זו התלבשות ב"בריאה" שעולם ה"בריאה" הוא עולם ההשגה בו מאירה "בינה", "אימא עילאה מקננא בכורסי"' - בעולם הבריאה . להלן יסביר רבנו הזקן, שלא רק תורה באה בהתלבשות עד שמצד ההתלבשות שייך גם עליה לומר "עץ הדעת טוב ורע":

והנה, כשהמלכות דאצילות מתלבשת בקליפת נוגה, כדי לברר הניצוצות שנפלו בחטא אדם הראשון, וגם -

לברר הרפ"ח -

288 ניצוצין שנפלו בשבירת הכלים -

בקבלה ובחסידות מוסבר בפרוטרוט ענין שבירת הכלים ונפילת הניצוצות מצד ענין השבירה, אזי גם המלכות דאצילות נקרא בשם "עץ הדעת טוב ורע" לגבי -

ובהשוואה ל- "זעיר אנפין" דאצילות, שאינו יורד שם, ו -

"ז"א" נקרא "עץ חיים". והנה, התלבשות המלכות בקלפת נגה הוא סוד גלות השכינה - "אשר שלט האדם -

של קליפה, באדם -

של קדושה, כו'". -

כמובא לעיל, באגרת הקודש סימן כ"ה מ"ספר הגלגולים" על שליטת הקליפה בזמן הגלות, שזה "לרע לו", להעלאת ניצוצי הקדושה מאדם בליעל של קליפה. להלן, יתרץ רבנו הזקן מה שהקשה על דברי ה"רעיא מהימנא" שבפרשת נשא, שבזמן ש"עץ הדעת טוב ורע" שולט מתפרנסים תלמידי חכמים, המשולים לשבתות ולימים טובים, רק ממה שעמי הארץ נותנים להם ואשר לכן הם מתעסקים בדיני איסור והיתר וכו', ועל כך שאל ממה שתלמידי חכמים, בזמן בית שני, היה להם שדות וכרמים משלהם כמו שהיה לעמי הארץ, ואף על פי כן היה עיקר התעסקותם בדיני איסור והיתר וכו'? יסביר רבנו הזקן, שהכוונה היא, שבזמן שליטת "עץ הדעת טוב ורע", בזמן הגלות, כשהשכינה משפיעה לחיצונים, שהם בקליפת "נוגה", ומהתמצית בלבד מתפרנסים תלמידי חכמים, ואז עסקם של תלמיד חכמים הוא בדיני איסור והיתר, טומאה וטהרה, כדי לברר את הבירורים, לברר את המותר והטהור מהאסור והטמא, דבר שבא על ידי הפלפול והעיון בהלכות אלו. וכפי שיסביר להלן, זה גם מסיר את ההעלם וההסתר, שיהיה פסק הלכה ברור ובהיר. ובלשון רבנו הזקן: וזהו שכתוב ברעיא מהימנא: -

מפרשת נשא, כאמור לעיל, "ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא כו' אינון כו'", -

ובזמן ש"עץ הדעת טוב ורע" שולט כו', יש לתלמידי חכמים, המשולים לשבתות ולימים טובים, רק ממה שעמי הארץ נותנים להם, דהיינו בזמן גלות השכינה ש -

השכינה, משפעת לחיצונים שהם בקליפת נוגה, שהערב רב יונקים משם, ומתמציתן נזונין תלמידי חכמים בגלות, ואז -

בזמן של גלות השכינה, עיקר עבודת האדם ועיקר עסק התורה והמצות הוא לברר הניצוצות כנודע מהאריז"ל, לכן עיקר עניין הלימוד הוא בעיון ופלפול הלכה, באיסור והיתר טומאה וטהרה, לברר המותר והטהור מהאסור והטמא, -

שמבררים ומבהירים זאת על ידי עיון ופלפול הלכה בחכמה בינה ודעת, -

בשלשת כוחות השכל המבהירים את ההלכה, כנודע ד"אוריתא מחכמה נפקת" , ובחכמה דייקא אתברירו , -

כידוע, שתורה באה מחכמה, ועל ידי חכמה דוקא מתבררים הניצוצות, וכשם שבירור ההלכה, שתהיה הלכה ברורה ובהירה, בא על ידי חכמה ושכל, כך גם בירור ה ניצוצות הוא על ידי ענין החכמה, והיינו -

מה שאומרים שב"חכמה אתברירו", שבירור הניצוצות הוא על ידי חכמה, הכוונה ל- חכמה עלאה -

עליונה, דאצילות, המלבשת במלכות דאצילות, סוד תורה שבעל-פה (בסוד "אבא יסד ברתא"), המלבשת במלכות דיצירה, (וסוד) [סוד] המשניות ובריתות, המלבשות בקליפת נוגה -

בדברים שהם אסור ומותר, טמא וטהור, שכנגד עולם היצירה, ששם מתחיל -

ענין "עץ הדעת טוב ורע", בחינת הדעת [נסח אחר: הרע] שבנוגה -

שבעולם ה"יצירה", קליפת "נוגה" היא מחצה על מחצה, מחצית טוב ומחצית רע, [נסח אחר: והבריתות, המלבשות בקליפת נוגה שכנגד עולם העשיה, ששם מתחיל בחינת הרע שבנוגה], -

שבעולם ה"עשיה", קליפה "נוגה" היא רובה רע ומיעוטה טוב, כנודע -

כידוע, מהאריז"ל.

והמשכיל יבין ענין פלא גדול מזה מאד, מה נעשה בשמים ממעל על ידי עיון וברור הלכה פסוקה מן הגמרא ופוסקים

ראשונים ואחרונים, מה שהיה בהעלם דבר קודם העיון הלז, -

לפני שהתעמק בלימוד הגמרא, היתה ההלכה הפסוקה מוסתרת ולא ידועה, כי על ידי זה -

על ידי התעמקותו בזה ובירורו את ההלכה, מעלה הלכה זו מהקליפות שהיו מעלימים ומכסים אותה, -

את ההלכה, שלא היתה ידועה כלל, או שלא היתה מובנת היטב בטעמה , -

לא הבינו היטב טעם ההלכה - ועל ידי עיונו ובירורו מבינים כעת את הטעם, שהטעם

הוא סוד הספירה חכמה עלאה, -

חכמה עליונה, שנפלו ממנה ניצוצין בקליפות בשבירת הכלים, והם -

הניצוצות של חכמה - הטעם, שם בבחינת גלות, שהקליפות שולטים עליהם ומעלימים חכמת התורה מעליונים ותחתונים. -

מהנבראים שבעולמות העליונים כמו נשמות ומלאכים, ומבני האדם כאן למטה. וזהו שכתוב ברעיא מהימנא, -

מפרשת נשא, כנזכר לעיל בתחילת האגרת, שהקושיא -

המקשה להבנת ענין בתורה, היא מסטרא דרע. -

מצד הרע, מקליפות שהן רע והן מסתירות על החכמה של תורה.