Étude quotidienne du Tanya

והנה, כמו כן מזיווג -

ויחוד, ז"א ונוקבא דבריאה-יצירה-עשיה -

"ז"א" (מדות) ו"מלכות" של העולמות בריאה-יצירה-עשיה, נבראו מאין ליש כל הנבראים -

של עולם ה"בריאה", והנוצרים -

היצורים של עולם ה"יצירה", והנעשים, -

הדברים שבעולם ה"עשיה", כפי שהוסבר לעיל, הרי מ"מלכות דאצילות" ומהזיווג של "ז"א" ו"מלכות" דאצילות מתהווים הנשמות והמלאכים של עולם ה"בריאה", נבראים שהם כבר ענין של "יש", וכפי שהסביר רבנו הזקן, הרי זה על ידי כוח ה"אין סוף" הנמשך ב"מלכות" בכלל וביחוד וזיווג "ז"א" ו"מלכות" בפרט, ומצד זה שה"קו" של "אור אין סוף" מלובש בספירות, שבגלל זה יכולה להיות מהם ההתהוות של מציאות "יש", כך גם שמיחוד וזיווג "ז"א" ו"מלכות" מהספירות של העולמות בריאה יצירה עשיה מתהווים הנבראים של עולמות אלה (וכפי שיסכם רבנו הזקן, שגם בהם ישנה ההתלבשות של הארה מה"קו" של "אור אין סוף"), על ידי אור הנשמה שבתוכן, שהיא -

הנשמה היא, אלקות, מהכלים די' ספירות דמלכות דאצילות, -

עשרת הכלים של "מלכות דאצילות" יורדים בספירות של בריאה-יצירה-עשיה להיות הנשמה והאלקות של הספירות של בריאה-יצירה-עשיה. וגם בתוכה -

ב"מלכות דאצילות", ישנה הארת ה"קו" דאור-אין-סוף -

שמצד אור ה"קו" שהוא מעין המאור, יכולה להיות ההתהוות של "יש מאין", כפי שהסביר לעיל, המלבש באצילות עד ה"פרסא", -

והמסך שבין "אצילות" ל"בריאה", שהאור של בריאה-יצירה-עשיה יהיה מהות אחרת מאשר האור של "אצילות". והארת ה"קו" שהיה מאיר בכלים די' ספירות דמלכות -

של "אצילות", בקע ה"פרסא" עימהם, ומאיר בהם -

בל' הכלים של "מלכות דאצילות" הנעשים נשמה לבריאה-יצירה-עשיה, בבריאה־ יצירה- עשיה כמו באצילות ממש. -

ענין זה של ההארה מה"קו" שהאיר בכלים דאצילות, הוא גם אחרי שנעשה פרסא ומסך בין "אצילות" ל"בריאה-יצירה-עשיה", והאור של בריאה-יצירה-עשיה אינו בכלל מהות האור שמ"אצילות", אך, כיוון של' הכלים של "מלכות דאצילות" בוקעים את הפרסא, שגם אחרי הפרסא לא יהיה זה ענין אחר לגמרי, ענין של נברא ולא אלקות, אלא הם ענין של אלקות ואשר לכן הם אור הנשמה של בריאה-יצירה-עשיה (המהווה ומחיה הנבראים של בריאה-יצירה-עשיה), הרי כך גם ההארה מה"קו" שבהם גם כן בוקעת את הפרסא איתם וגם הארת ה"קו" מאירה באור הנשמה של בריאה-יצירה-עשיה. וכן, גם ה"קו" בעצמו -

לא רק הארת ה"קו" המאירה בכלים דאצילות, כי אם גם ה"קו" בעצמו, המלובש בסיום וסוף נצח-הוד-יסוד ד"אדם קדמון", שהוא סוף רגלי הישר שלו -

של א דם ק דמון, המסתימים במלכות דעשיה, הנה הארת ה"קו" מאירה משם -

מנצח-הוד- יסוד דאדם קדמון, ומתלבשת באור הנשמה די' ספירות דבריאה-יצירה-עשיה שהוא אלקות. "א"ק" הוא אדם קדמון, שענינו הוא - המחשבה הראשונה האוצרת בתוכה ומקיפה את כל סדר ההשתלשלות ("צופה ומביט עד סוף כל הדורות"), ומהפרטים שבמחשבה הקדומה הזו באה החיות של כל סדר ההשתלשלות, ובזה גופא ישנם "יושר" ו"עיגולים" - "עיגולים" הוא ענין של "מקיף", המקיף על כל מדריגות ההשתלשלות בהשוואה ובאופן שוה, ש"אצילות" ו"עשיה" מוקפים יחד; ו"יושר" הוא הענין של אור פנימי, הנותן חיות בכל ענין של השתלשלות בהתאם למהות ולמדריגת הענין, הרי רגלי ה יושר של א דם ק דמון מסתיימים במדריגה ה אחרונה של עולם ה"עשיה", שהיא "מלכות דעשיה". ועל כך הוא אומר, שהארת ה"קו" המאירה עד "מלכות דעשיה" (לא מצד ההתלבשות בכלים ד"אצילות", כי אם ענין ה"קו" המאיר ב"א"ק" (אדם קדמון) - נמצאת בכל מדריגות ההשתלשלות, עד במדריגה התחתונה של "מלכות דעשיה" הבאה מהמחשבה הקדומה ד"א"ק"), הרי ענין זה והארה זו מה"קו" מאיר ומתלבש באור הנשמה של עשר הספירות של העולמות בריאה-יצירה-עשיה, שהוא אלקות. והארה דהארה, -

מה"קו", מתלבשת בנפש-רוח די' ספירות דבריאה- יצירה-עשיה, -

לא רק באור הנשמה כי אם גם בנפש רוח, ואף גם בכל הכלים שלהם. בכלים של ספירות בריאה-יצירה-עשיה, למרות שאין הם אלקות, שמצד הארת ה"קו" מהכלים דאצילות לא מאירה שם ההארה, שכן "אצילות" אינו מאיר ואינו מתלבש בענין שאיננו אלקות, אך מצד ה"קו" עצמו שלמעלה מ"אצילות" יורדת (מצד המחשבה הקדומה של א דם ק דמון) הארת ה"קו" באופן של הארה דהארה גם בכלים של ספירות בריאה-יצירה-עשיה. והארה דהארה דהארה, -

כלומר המדריגה השלישית של הארה, הוא בכל הנבראים -

של עולם ה"בריאה", ונוצרים -

של עולם ה"יצירה", ונעשים, -

של עולם ה"עשיה", שעל ידי זה מאירה בכל נברא ונוצר ונעשה הכוונה שבמחשבה הקדומה ד"א"ק", שעל הנברא ונוצר ונעשה להשלים, וכוונה זו היא החיות של הנברא ונוצר ונעשה. הענין של "הארה דהארה דהארה" הוא, ש הארה איננה עצם אבל היא עדיין אותו מהות של הענין שממנו באה ההארה, כך שהארת ה"קו" היא עדיין מהות של אלקות, ואשר לכן היא מתלבשת רק באור הנשמה של הספירות שהוא אלקות. הארה דהארה כבר אינה המהות של המדריגה הקודמת, אך היא עדיין המציאות של הענין הקודם, שלכן ההארה דהארה מתלבשת בנפש רוח של ספירות בריאה-יצירה-עשיה, שכבר אינה המהות הקודמת (זה לא אלקות), אך זה עדיין המציאות של אותו ענין, ענין רוחני של כלים ושל ספירות, שלמרות שאין זה אלקות הרי זה גם כן לא מציאות של נברא. הארה דהארה דהארה היא כבר גם לא המציאות של ההארה האוריגינלית, שלכן ההארה דהארה דהארה של ה"קו" מתלבשת בכל הנבראים, נוצרים ונעשים שהם מציאות של נבראים. כמו שכתוב : "הימים וכל אשר בהם, -

עשית, ואתה מחיה את כולם", -

שנמשכת חיות מ"אור אין סוף", מ"אתה", בכולם (בכל הנבראים), שזה ההארה דהארה דהארה של ה"קו" מ"אור אין סוף", הנמשכת להיות חיות לכל הנבראים. וכל זאת בבחינת התפשטות החיות להחיותם. -