ובזה יובן, היות המצות במלכות - ה' של שם הוי"ה, -

כפי שהמצוות הן בענין של "ספירות" ובאותיות שם הוי', הרי ב"ספירות" זו ספירת ה"מלכות", ובאותיות שם הוי' - הרי זו האות ה' אחרונה של שם הוי', והתורה -

כפי שהיא ב"ספירות" ובאותיות של שם הוי', היא ב"זעיר אנפין" -

(מדות), האות וא"ו של שם הוי"ה, הגם -

למרות, שלמעלה -

כפי שמצוות ותורה הן במדריגת "כתר" ב"אריך אנפין" המצות הן ב"גלגלתא", -

בגולגולת ובמקיף שעל המוחין, ב"לבנונית", -

בבחינת "לובן" (חסדים של "אריך אנפין"), היא ה"ארחא" דב"פלגותא דשערי", -

ה"אורח" (הדרך) שיש בהתחלקות של השערות, דמתפלגא לתרי"ג ארחין -

המתחלקים ל-613 דרכים והמשכות דאוריתא שב"זעיר אנפין", -

של תורה אשר ב"זעיר אנפין", הרי שהמצוות הן בבחינת "גולגלתא" ומקיף, שלמעלה ממוחין "חכמה", ושורש התורה דנפקא מ"חכמה עלאה" -

שבאה מ"חכמה עליונה" - היא רק באה מ"חכמה עילאה", אבל שרשה הוא למעלה מ"חכמה עילאה", הוא ב"מחא סתימאה" ד"אריך אנפין", -

בבחינת "מוחא סתימאה" של אריך אנפין - חכמה סתומה שב"כתר", והיינו -

איזו בחינה בתורה היא ב"חכמה סתימאה" (סתומה) שלמעלה לגמרי משכל ומהשגה, החכמה דטעמי המצות, -

שהם "סתום ונעלם", ורק בביאת המשיח הוא יגלה טעמי המצוות, שאז תתגלה "חכמה סתימאה", החכמה הסתומה. הרי, כפי שתורה ומצוות הן ב"כתר", המצוות הן בבחינה עליונה יותר מאשר תורה, שתורה היא ב"חכמה סתימאה", ענין המוחין שב"כתר", ואילו מצוות הן ב"גולגלתא", בגולגולת ובמקיף שלמעלה מחכמה סתימאה שבכתר, כיצד, איפוא, הדבר שכפי שתורה ומצוות הן ב"ספירות" ובאותיות של שם הוי', התורה למעלה מן המצוות (מצוות הן ב"מלכות", אות ה' אחרונה של שם הוי', ותורה היא ב"ז"א", האות וא"ו של שם הוי'), וכפי שתורה ומצוות הן ב"כתר", המצוות הן בבחינה עליונה יותר מאשר ענין התורה? מתרץ רבנו הזקן: אלא שהוא כחותם המתהפך, -

שמה שבחותם הוא צד ימין, הרי בדבר שעליו חותמים הוא צד שמאל, וכן להיפך; וכן גם מה ש"בולט" בחותם, "שוקע" בדבר שעליו חותמים, והאותיות השקועות שבחותם יוצאות בולטות בדבר שעליו חותמים - כך כאן, שמדריגת המצוות כפי שהן ב"כתר", בלמעלה מהשתלשלות, במדריגה עליונה יותר, יורדת בהשתלשלות הספירות למטה מענין התורה, שב"כתר" התורה היא במדריגה תחתונה יותר מאשר מצוות. ו"נעוץ תחלתן בסופן", -

שה"תחלה" והמדריגה העליונה שב"כתר", ששם המצוות מושרשות, נעוצה בסוף ובמדריגה האחרונה של ספירות, ב"מלכות", הוא כוח ה"אין-סוף" ברוך-הוא לברא יש מאין, -

כוח זה (כתר) ישנו, כנזכר לעיל, בספירת ה"מלכות", שממנה נעשית ההתהוות של "יש מאין", ולא על ידי עילה ועלול, שיהיה העלול מוקף מעלתו ובטל במציאות, -

ל"עילה" שלו, שמסוג התהוות כזו אי אפשר שתתבצע כוונת ותכלית הבריאה, רק יהיה היש -

בהרגשתו, דבר נפרד מ -

מקורו, מ - אלקות, בכדי שיהיה המאציל ברוך-הוא מלך על כל -

הנבראים שבהרגשתם הם הנפרדים, -

מאלקות, על ידי שיקיימו מצותיו שיצוה עליהם, -

שדוקא על ידי כך מתבצעים הרצון והכוונה של הבריאה, מה ש"עלה ברצונו אנא אמלוך", ו"מלוכה" היא דוקא על דברים המרגישים עצמם כנפרדים, והם בטלים למלך, ביטולם של הנבראים לאלקות בא על ידי ענין המצוות המעשיות הנעשות מן ועל ידי נבראים גשמיים שהתהוותם היא מספירת ה"מלכות", ו"סוף מעשה -

המצוות שמקיימים בדברים גשמיים, עלו במחשבה תחלה". -

שהיא למעלה גם מ"ראשית" המחשבה, שב"תחלה" ובמדריגה העליונה יותר של מחשבה, ישנם הכוונה והרצון למצוות מעשיות הנעשות בדברים גשמיים. ולכן אמרו בירושלמי : "ולית ליה לרבי שמעון -

האם לא סובר ר' שמעון שמפסיק ללולב וכו'", -

שמפסיקים מלימוד התורה כדי לקיים מצוה בזמן שיש לקיימה, כמו בקיום מצות לולב, בירושלמי שם מקשה כך על מה שאמר ר' שמעון, שהוא ו"החברים" שלו אינם מפסיקים מלימוד התורה גם לא לקריאת שמע, שואלים על כך בירושלמי: האם אין סובר ר' שמעון שמפסיקים מלימוד התורה כדי לקיים מצוה בזמנה - כמו לולב וסוכה, שכך הרי צריך להיות גם ביחס למצות קריאת שמע? אלא, להלן, מחלק בירושלמי בין קריאת שמע לבין שאר המצוות, שכן, זה "שינון" וזה "שינון": לימוד התורה וקריאת שמע הם שניהם ענין של שינון ולימוד, ואילו ביחס למצוות מעשיות בודאי שמודה ר' שמעון שמפסיקים מלימוד התורה כדי לקיים מצוה בזמנה. הוספת כ"ק רבינו: "ובענין התורה עצמה ג"כ יש קדימת המצות, דמהן התחלתה ותלוי קיומה (בדוגמת שלי' וולד)". ואומר להלן בירושלמי, אמר רבי יוחנן ו"כל הלומד שלא לעשות - נח לו שנתהפכה שליתו על פניו וכו'", -

הוספת כ"ק רבינו: " ואין ולד " - ולא היה נולד לכתחילה, הוא משתמש בלשון זה דוקא, שנוח לו שנתהפכה שלייתו, ואינו אומר סתם - שנוח לו שלא היה נולד, כי השליא נוצרה תחלה מהטפה, והיא לבדה היתה עקר הולד עד מ' יום שהתחילה צורת הולד. וככה המצות הן עקר התורה ושרשה, הגם -

למרות, שהמצוה היא גופנית ו -

אילו, התורה היא חכמה, -

שהיא דבר רוחני, הוספת כ"ק רבינו: "ול"ק דא"כ למה תורה למ' ממצות כדלעיל", רק שזה -

המצוות הן בחיצוניות -

עליונותן מתבטאת בענין מקיף, לא בענין פנימי, וזה -

תורה היא בפנימיות, -

ומכניסה נשמה וחיות במצוות, וכדלקמן. -

וכפי שיוסבר להלן. הרי כיוון שהוא לומד תורה ואינו רוצה לקיים מצוות, חסר הרי העיקר והשורש של תורה, ולכן נוח היה לו אילו שלייתו מתהפכת ולא נשאר ממנו כלום.