רבנו הזקן מסביר בעצמו משמעותה העמוקה יותר של אגרת זו (סימן כ"ז): איתא בזהר הקדוש, דצדיקא דאתפטר - אשתכח בכלהו עלמין יתיר מבחיוהי כו'. -

כתוב בזוהר הקדוש, צדיק שנפטר נמצא בכל העולמות יותר מאשר בחייו. וצריך להבין, תינח בעולמות עליונים אשתכח יתיר בעלותו שמה, -

מובן הדבר שבעולמות העליונים הוא נמצא אחרי הסתלקותו במדה מרובה יותר כאשר נשמתו עולה למעלה, אבל בעולם הזה איך אשתכח יתיר? -

כיצד הוא נמצא שם במדה מרובה יותר? ויש לומר, על דרך מה שקבלתי על מאמר חז"ל ד"שבק -

השאיר, חיים לכל חי", -

שבשעת הסתלקותו של צדיק אומרים שהוא השאיר חיים לכל החיים, וכנזכר לעיל, שבפשטות הלשון קשה, אם הכוונה היא רק לומר שהוא עזב את העולם ואחרים נשארו בחיים, הרי שלא השאיר את חייו הוא, לא מחיי ו הם חיים, אלא, לפי ההסבר שקיבל רבנו הזקן הכוונה היא אכן שהוא השאיר מחייו הוא - לכל החיים, כנודע -

כידוע, שחיי הצדיק אינם חיים בשרים כי אם חיים רוחניים, שהם אמונה ויראה ואהבה, -

אמונת ה', יראת ה' ואהבת ה' שיש לו עצמו והוא משפיע אותן לתלמידיו ומקושריו, שלש אלו מוגדרות בפסוקים בשם "חיים", כי באמונה כתיב: -

כתוב: "וצדיק באמונתו יחיה", וביראה כתיב: -

כתוב: "ויראת ה' לחיים", ובאהבה כתיב: כתוב: "רודף צדקה וחסד ימצא חיים", וחסד הוא אהבה. -

אהבה היא פנימיות החסד, הרי כשאומרים על חסד "חיים" הרי שאהבה היא ענין של חיים, וכל השלש: אמונה, יראה ואהבה, הרי מוגדרות בשם "חיים". ושלשה מדות אלו -

אמונה, יראה ואהבה, הם בכל עולם ועולם עד רום המעלות, -

והמדריגות שבעולמות, הרי בכל עולם ישנן הבחינות הנקראות אמונה, יראה ואהבה, הכל לפי ערך בחינת מעלות העולמות זה על זה -

לפי עליונות המדריגה של אותו עולם, כך עליונותן של הבחינות והמדות אמונה, יראה ואהבה שבאותו עולם, בדרך עלה ועלול, כנודע. -

העולם העליון יותר משמש "עילה" וסיבה שממנו בא העולם התחתון יותר שהוא "עלול" ומסובב מהעולם העליון יותר.