כג. באגרת קודש זו, סימן כ"ג, מעורר רבנו הזקן, לעשות קביעות בלימוד "עין יעקב" ברבים בין מנחה למעריב, וכן בהלכה למעשה בשולחן ערוך, ובתור הקדמה לכך הוא מסביר ההפלאה והגדלות העצומות בהשראת השכינה ששורה בבני ישראל בשעה שהם לומדים תורה בציבור, זוהי מדריגת השכינה שקבלתה בגילוי בתור שכר יכולים רק בעולם הבא, אך בדרך השראה, היא שורה על וב תוך בני ישראל בשעה שלומדים תורה בציבור.

"בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין", -

בגזירת המלאכים נאמרים הדברים, ובמאמר המלאכים הנקראים "קדישין" (קדושים). זהו לשון הפסוק שחכמינו ז"ל (ורבנו הזקן כאן) משתמשים בה על תלמידי חכמים שהם כמלאכי השרת, שחכמי המשנה שהם כמלאכים אמרו כך, חכמי המשנה עליהם השלום, ששנו במשנתם: "עשרה שיושבין ועוסקין בתורה - שכינה שרויה ביניהם", -

זה ענין גבוה יותר מאשר הענין של " אכל בי' עשרה שכינתא שריא", על כל עשרה יהודים הנמצאים יחד במקום אחד שורה שכינה - שכן, אותה השראת השכינה היא רק עליהם, בבחינת מקיף, כפי שאומר בחלק הראשון של ספר ה"תניא" סוף פרק י"א, אך כשעשרה יהודים לומדים תורה ביחד - שורה השכינה "ביניהם", בפנימיות, כי זה כל האדם. -

כפי שהגמרא מפרשת בברכות את הפסוק: "כי זה כל האדם": "כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה", ואף גם זאת היתה כל ירידתו בעולם הזה -

ירידת הנשמה ממדריגתה הגבוהה לעולם זה - הרי תכלית ירידה זו היא לצרך עליה זו, -

שהנשמה מתעלית על ידי לימוד תורה בציבור, אשר אין עליה למעלה הימנה. -

כלומר, העליה שבגללה היתה ירידת הנשמה, נעשית לא רק אחרי הירידה, כשהנשמה עוזבת את הגוף, אלא בעוד הנשמה היא בגוף ישנה כבר עליה שגבוה ממנה אי אפשר להיות כלל בענין השראת השכינה - שנעשה ביהודי על ידי לימוד התורה ברבים, כי שכינת עזו אשר בגבהי מרומים, והשמים ושמי השמים לא יכלכלו אימתה - תשכן ותתגדל בתוך בני ישראל, כמו שכתוב: "כי אני ה' שוכן בתוך בני ישראל" - על ידי עסק התורה והמצות בעשרה דוקא, -

עשרה יהודים הם "עדה" ו"ציבור", כמו שאמרו רז"ל: "אתיא תוך תוך כו'". -

למדים גזירה שוה מ"תוך" "תוך", כתוב "ונקדשתי בתוך בני ישראל", ובמרגלים שהיו עשרה כתוב " מתוך העדה" - למדים מכך שדבר שבקדושה הוא בעשרה יהודים דוקא. באחת משיחותיו הקדושות מעיר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע, מדוע ענין זה ש" עדה " הכוונה לעשרה, למדו רבותינו ז"ל מה" תוך " של העדה הרעה של המרגלים, עליהם כתוב 44 "הבדלו מתוך העדה הרעה הזאת"? והוא אומר שם, שמשה רבנו הזהיר "הבדלו" על המקיף של הרע, שכן את הפנימי היה בכוחו לתקן, במילא יש לומר שגם בקדושה הכוונה כאן למקיף של קדושה, כלומר שבעדה של עשרה מיתווסף אור מקיף של קדושה המובדל לגמרי מהאור השורה על פחות מעשרה. ועל זה -

על ההשראה של קדושה הנמשכת על ידי עסק התורה והמצוות בעשרה, נאמר: "בקרבך קדוש", -

שבחינת " קדוש " שבעצם היא קדוש ומובדל - נמשכת "בקרבך", בפנימיות, בבני ישראל. וכפי שמפרש בשיחה הקדושה האמורה, שלעיל מדובר כשהאור נמשך בבחינה של מקיף, ועתה כשהוא מביא את הפסוק " בקרבך קדוש" הכוונה היא כפי שהמקיף נמשך בפנימיות, ו"אין דבר שבקדשה בפחות מעשרה". -

כפי שהגמרא אומרת שם בברכות, כנזכר לעיל, הרי, כדי שיהיה "בקרבך קדוש" הרי זה דוקא על ידי לימוד התורה בעשרה. ומשום הכי נמי, אצטריך להו לרז"ל למילף מקרא: "מנין שאפלו אחד שיושב ועוסק בתורה כו'". -

ולכן צריכים גם חכמינו ז"ל ללמוד מפסוק מהיכן יודעים אנו שאפילו אחד שיושב ועוסק בתורה - קובע לו השי"ת שכר, כפי שהמשנה למדה זאת באבות מהפסוק "ישב בדד וידום כי נטל עליו", צריכים רבותינו ז"ל לימוד מיוחד על כך. ואף גם זאת, לא מצאו לו סמך מן המקרא אלא לקביעת שכר בלבד, ליחיד לפי ערכו לפי [ נסח אחר: ולפי] ערך המרבים, -

אם היחיד הוא חלק ממרובים יותר אך פחות מעשרה - מקבל כל אחד מהם את השכר לפי ערך המרובים המשתתפים בזה. בהתאם לגירסא "לפי ערך" הכוונה היא, שהיחיד מקבל שכרו לפי הערך שיוצא בחלקו בתור חלק מהמרובים, ובהתאם לגירסא "ולפי ערך", בוא"ו, הכוונה היא, שככל שהיחידים מרובים יותר כך גדל שכרו של כל יחיד לעצמו. אבל לענין השראת קדשת הקדוש-ברוך-הוא - אין לו ערך אליהם כלל. -

הקדושה הנמשכת על ידי לימוד התורה של יחידים, אין לה שום ערך לקדושה הנמשכת מלימוד התורה של ציבור,

וההפרש שבין השראה לקביעות שכר -

בין השראה של קדושה שנעשית על ידי תורה בציבור, לבין קביעת שכר שנעשה על ידי תורה של יחיד, מובן למביני מדע.