ועוד זאת אדרוש ממעלתכם, -
בתחילה, כשהוא מדבר בענינים שבין אדם למקום, השתמש רבנו הזקן בלשון "כמזכיר ומחזיר על הראשונות", ואילו כעת, כשהוא מתחיל לדבר אודות בין אדם לחבירו - הוא משתמש בלשון דרישה, שלא להשליך דברי אחריכם, אשר ערכתי שיח, להיות כל איש ישר והולך בתמו, כאשר עשה האלקים את האדם ישר , ולא לבקש חשבונות רבים 32, מעלילות מצעדי גבר ומחשבות אדם ותחבולותיו, -
שלא לחשוב אודות אדם מה הן חשבונותיו וכוונותיו, כי זו מלאכת שמים היא ולא מלאכת בשר ודם. -
הקדוש ברוך הוא יודע הכל, "עלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו, ויצרי מעללי איש" - כפי הנוסח בתפלת ראש השנה. ולהאמין באמונה שלמה במצות חז"ל : "והוי שפל רוח בפני כל אדם" בכלל, -
בלי יוצא מן הכלל . כי יציבא מילתא ותקין פתגמא, שכל אחד מתקן מחברו, -
שכן, אמת הדבר ונכון הביטוי שכל אחד "מתוקן" מחבירו, כל אחד נהיה יותר טוב על ידי חבירו, שכן, לכל אחד מעלתו המיוחדת שאיננה בשני, ועל ידי האחדות של כולם יחד מיתווספת לכל אחד המעלה שישנה בשני ואיננה בו. על מה שרבנו הזקן אומר כאן "ועוד זאת אדרוש ממעלתכם", אמר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע באחת משיחותיו הקדושות , שאין הכוונה שרבנו הזקן כתב זאת אל בני עליה, רבנו הזקן כתב זאת אל חסידים, ופירוש המלים "אדרוש ממעלתכם" הוא, עוררו מעלותיכם. להלן אומר רבנו הזקן: "שלא להשליך דברי אחריכם אשר ערכתי שיח" - "שלא להשליך דברי אחריכם" הוא מקיף, "אשר ערכתי שיח" הוא פנימי (כלומר, שרבנו הזקן פעל בחסידים גם בדרך מקיף וגם בפנימיות), ומה שאומר לאחר מכן: "במצות חכמינו ז"ל והוי שפל רוח בפני כל אדם בכלל כי יציבא מילתא ותקין פתגמא שכל אחד מתוקן מחבירו" - הכוונה בהוספה "כל אחד מתוקן מחבירו" היא, שעל ידי הזולת נעשה האדם עצמו מתוקן. וכתיב: -
וכתוב : "כל [איש] ישראל כאיש אחד חברים", כמו שאיש אחד מחבר מאיברים רבים, ובהיפרדם -
אחד מהשני, נוגע בלב, "כי ממנו תוצאות חיים", -
כך גם, כפי שרבנו הזקן מסביר בפרוטרוט באגרת הקודש סימן ל"א - שפירוד חס ושלום בין בני ישראל נוגע כביכול בשכינה שהוא ה"לב" של בני ישראל. אם כן אנחנו היות כולנו כאיש אחד ממש - תיכון העבודה בלב, -
עבודת התפלה שהיא - כנזכר לעיל - "עבודה שבלב", שענינה לחבר את הנשמה עם מקורה בשכינה, הרי על ידי שבני ישראל הם באחדות, דבר המביא לאחדות עם השכינה - תביא האחדות לחיזוקה ולקיומה של העבודה שבלב בתפלה, ומכלל הן כו', -
כפי הלשון
"מכלל הן אתה שומע לאו", שבשעה שחסרה האחדות חס ושלום, חסר בהעבודה שבלב בתפלה. ועל כן -
ולכן, נאמר : "ולעבדו -
את הקדוש ברוך הוא, שכם אחד" דוקא. -
כלומר, באותה כוונה, מתי הוא הענין האמיתי של "לעבדו"? - כשזה "שכם אחד" דוקא, כשכולם הם באחדות. ועל כן -
ולכן, אהובי ידידי, -
אומר רבנו הזקן לחסידים, נא ונא לטרח בכל לב ונפש לתקע אהבת רעהו בלבו, "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" כתיב , ולא תעלה על לב לעולם, -
לא רק שלא לחשוב, שמשמעותו יכולה להיות מחשבה ממש, כי אם גם שלא יעלה על הלב אף פעם, ואם תעלה -
שאדם סתם, גם מי שהוא במדריגת "בינוני", הרי איננו בעל-הבית על עצמו שלא יעלה בו הרהור כזה - הרי אם יעלה בו הרהור כזה, יהדפנה מלבו כהנדף עשן, וכמו מחשבת עבודה זרה ממש . -
כך יגרש ממחשבתו כל מחשבה רעה על יהודי שני. כי גדולה -
עבירת לשון הרע כנגד -
העבירות, עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, -
כפי שהגמרא
אומרת "כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים", ואם בדבור כך כו', -
שלשון הרע שקול כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, הרי לשון הרע במחשבה - לחשוב לשון הרע - גרוע מזה בהרבה. וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המחשבה על הדבור, -
שהמחשבה פועלת על הנפש יותר מאשר הדיבור, הן לטוב והן למוטב . -
בדברים שהם לא טוב אלא שעליהם להיות טוב כשמהפכים את הרע לטוב, הרי, גם בענינים טובים יש למחשבה - מחשבות טובות - השפעה בנפש יותר מאשר לדיבור, וגם בענינים לא טובים, שמחשבות לא טובות יש להן השפעה הרסנית יותר מאשר דיבורים לא טובים, שכן מחשבה היא לבוש המאוחד עם הנפש יותר מאשר דיבור, שלכן מחשבה ישנה תמיד כשם שהנפש ישנה תמיד, ואילו דיבור הרי "עת לדבר" ו"עת לחשות מלדבר" , שכן דיבור אינו מאוחד כל כך עם הנפש כמו מחשבה. וה' הטוב המברך את עמו בשלום, ישים עליכם שלום וחיים עד העולם, כנפש אוהב נפשם מלב ונפש: