האגרת הבאה נדפסה ונוספה כאן על ידי מסדרי "אגרת הקודש" (הוספת כ"ק רבינו: "לאחרי הוצאות הראשונות דאגה"ק - ראה בהרשימה דהדפוסים"), כהוספה לאגרת הקודש סימן כ"ב, למרות שבאופן גלוי לא נראה הקשר בינה לבין האגרת הקודמת.

פרט לכך, שבחלק אגרת הקודש סימן כ"ב, שלא נדפס כאן (ב"אגרת הקודש") מתאונן רבנו הזקן על ששאילת עצות בענינים גשמיים מעסיק אותו רבות - אולי יש לכך שייכות לחלק הבא של האגרת, שם הוא גם כן מתאונן על העיסוקים הרבים המקיפים אותו מכל עבר.

אהובי, אחי ורעי! -

כך קורא רבנו הזקן לחסידים אליהם הוא כותב אגרת קודש זו, מגודל טרדתי אשר הקיפו עלי יחד וסבוני כמים, כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו - לא אוכל מלט משא לאמר עם הספר כל אשר בלבבי. אך בקצרה באתי, כמזכיר ומחזיר על הראשונות בכלל, -

על אותם דברים שרבנו הזקן כבר עורר אליהם, ובפרט אל המתנדבים בעם, -

המקריבים עצמם, מרצונם החופשי, בענין עבודת התפלה - שעבודת התפלה תהיה הרבה יותר מאשר הסדר הרגיל בזה, לעמד על העבודה זו תפלה, -

כפי שחכמינו ז"ל אומרים: "איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה", שהתפלה נקראת עבודה שבלב - עבודה שבלב ועם הלב, בקול רם, -

להתפלל בקול רם, - מובן שהכוונה היא מחוץ לשמונה עשרה שעליה להיות בלחש, פרט לימים הנוראים, כנזכר בשולחן ערוך . להתחזק מאד בכל עוז ותעצומות נגד כל מונע -

מעבודת התפלה, מבית ומחוץ, -

להתחזק כנגד המניעות של עצמו הוא, וכנגד המניעות מהזולת ומענינים חיצוניים, ביד חזקה - כמשמעו, -

כפי משמעותו הפנימית של הביטוי " ביד חזקה ", שהוא "רצון יראיו", אשר למעלה מן החכמה והתבונה אשר נתן ה' בהמה לדעת לעשות את כל אשר צוה ה' בהשכל ודעת, -

חכמה והבנה אלו העניק הקדוש ברוך הוא, שהרי " אתה חונן לאדם דעת" וכו'; אך ה רצון שלמעלה מהבנה - זו היא עבודתו של יהודי ירא שמים להשיג רצון זה על ידי קבלת עול, רק רצון פשוט -

רצון מופשט מהציור וההגבלה של הרצון הבא מצד השכל, ו"רוח נדיבה", -

להתמסרות עצמית, בכל איש אשר ידבנו לבו לעבד עבודה תמה, -

שאין בה שום ענין אחר מלבד רק לעשות נחת רוח ליוצרו. ועל זה -

על רצון כזה שלמעלה לגמרי מהבנה, נאמר : "כי עם קשה ערף הוא, וסלחת", -

כלומר, הסליחה באה, מפני שזה "עם קשה עורף" , היינו עקשנות ורצון שלמעלה מהבנה - זהו הטעם שיהיה "וסלחת", כי הסליחה היא גם כן למעלה מן החכמה, -

כשם שבאדם הרצון הפשוט שלו הוא למעלה משכלו וחכמתו - כך למעלה ענין הסליחה הוא למעלה מהחכמה שלמעלה, כי "שאלו לחכמה כו'", -

מה יהא דינה של הנפש החוטאת - וענתה חכמה: נפש כי תחטא תישפט ותיענש, ולא שתשובה תכפר ותביא סליחה לחטא, כפי שמובא בירושלמי , ומשה רבנו עליו השלום בקש מדה כנגד מדה , -

באותה מדה שהאדם עושה תשובה ברצון שלמעלה מהבנה - כך תומשך לו סליחה ממדריגה שלמעלה מחכמה, שמשם באה הסליחה, ודי למבין.