כו. לאחר שבאגרת הקודמת - סימן כ"ה - הוסבר ענין התלבשות השכינה בגלות בתוך הקליפות, באה האגרת בסימן כ"ו להסביר, איך שמצד התלבשות השכינה בגלות יש גם בתורה העלם והסתר, מה שקליפה מסתירה על אור התורה, ועבודתו של יהודי היא, שעל ידי יגיעתו בתורה יסיר את ההעלם וההסתר.

יש בכך משום הוספה למה שבתורה ישנה העבודה של יהודי לברר את הטוב מהרע ולהפריד את הטוב מן הרע, ההיתר מן האיסור, הכשר מהפסול וכו', כלומר, שגם בתורה ישנה ההתלבשות מה שתורה מלובשת בטוב ורע, ועל היהודי הלומד תורה להפריד ולברר את הטוב מהרע ולהעלות את הטוב.

בכך יתחיל (בתחילת האגרת) להסביר ענין המובא ב"רעיא מהימנא" מהזוהר פרשת נשא, ממנו עלול להתהוות טעות, שחלק הנגלה שבתורה הוא "עץ הדעת טוב ורע", וחלק פנימיות התורה שתתגלה בעיקר לעתיד לבוא (כשהמשיח יבוא) - היא "עץ החיים"; רבנו הזקן יסביר שקביעה זו איננה נכונה, שכן, כל התורה נקראת "עץ חיים", אלא כוונת ה"רעיא מהימנא" היא - שנגלה דתורה באה בהתלבשות בטוב ורע, מדובר בה אודות איסור והיתר, כשר ופסול וכו', ויהודי בלימודו תורה מפריד את הטוב מהרע ומברר את הטוב מן הרע.

ברעיא מהימנא פרשת נשא: -

אומר על הפסוק: "והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע" - "בהאי חבורא דילך דאיהו ספר הזהר, -

בחיבורך זה - של הרשב"י שהוא ספר הזהר, מן זהרא דאמא עלאה תשובה, -

מן הזוהר (והאור) של אימא עילאה" (בינה ד"אצילות", שבה היא מדריגת ה)תשובה - תשובה עליונה, שבדרגת "בינה", כמובא ב"אגרת התשובה" סוף פרק ט' מהזהר והתיקונים, באלין -

באלה, הלומדים חיבור זה, לא צריך נסיון, -

לפני זה כתוב שם ב"רעיא מהימנא": "כגוונא דא יתעביד לנסאה לון לישראל בפורקנא בתרייתא" - שינסו את בני ישראל בגאולה האחרונה, כמו שכתוב: "יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים", שאלה שהם "מסטרא דטוב" (מצד הטוב) יעמדו בנסיון זה, והאחרים שהם "מסטרא דרע" (מצד הרע) יהיה בהם "והרשיעו רשעים", ועל כך הוא אומר כאן, שה"משכילים", שעליהם אמר לפני זה על הפסוק "והמשכילים יבינו", שאלה הם שעוסקים ב"אילנא דחיי" (בעץ החיים) ש"מסטרא דבינה " (שמצד הבינה), הכוונה לפנימיות התורה, אלה אינם זקוקים לנסיון. ובגין -

ומפני, דעתידין ישראל למטעם מאילנא דחיי, -

לטעום מ"עץ החיים", דאיהו האי ספר הזהר -

שהוא ספר הזהר הזה, יפקון ביה מן גלותא -

יצאו אתו מן הגלות ברחמים, ויתקים בהון: -

ויתקיים בהם הפסוק: "ה' בדד ינחנו, ואין עמו אל נכר", -

הם לא יהיו זקוקים בגאולתם לאומות העולם, שהמלאכים והשרים שלהם נקראים "אל נכר", אלא הקדוש ברוך הוא בעצמו יוציא אותם מן הגלות ויוליכם לגאולה; ואילנא דטוב ורע -

עץ הדעת טוב ורע, דאיהו -

שהוא, אסור והתר טמאה וטהרה - לא ישלטו על ישראל יתיר, -

יותר, דהא פרנסה דלהון לא להוי אלא מסטרא דאילנא דחיי, -

שהרי פרנסתם תהיה מהצד של "עץ החיים" בלבד, דלית תמן לא קשיא מסטרא דרע -

שאין שם לא קושיא הבאה מסטרא דרע - מצד הרע, - ולא מחלוקת -

הבאה, מרוח הטמאה, דכתיב: -

כמו שכתוב: "ואת רוח הטמאה אעביר מן הארץ", דלא יתפרנסון -

שלא יתפרנסו תלמידי חכמים מעמי הארץ, אלא מסטרא -

מצד דטוב דאכלין -

שאוכלים דברים שהם טהרה כשר היתר, ולא מערב רב -

כפי שנקראים שם בזוהר, דאכלין -

שאוכלים דברים שהם טומאה פסול אסור כו', -

והוא ממשיך שם בזוהר: ובזמנא דאילנא דטוב ורע שלטא כו', -

ובזמן שהעץ של טוב ורע שולט בעולם, אינון חכמים דדמיין -

הרי תלמידי החכמים הדומים לשבתות ויו"ט, לית להון אלא מה דיהבין להון אינון חלין, -

אין להם רק מה שנותנין להם אלה שנקראים "חולין", כגוונא דיום השבת -

כמו יום השבת, דלית ליה אלא מה דמתקנין ליה ביומא דחל, -

שאין לה - אלא רק מה שמכינים עבורה ביום החול, ובזמנא דשלטא אילנא דחיי -

ובזמן ש"עץ החיים" שולט (כלומר בזמן הגאולה), אתכפיא אילנא דטוב ורע, -

נכנע העץ של טוב ורע, ולא יהא לעמי הארץ אלא מה דיהבין להון תלמידי חכמים, -

ולא יהיה לעמי הארץ רק מה שיתנו להם תלמידי חכמים. ואתכפיין תחותייהו כאלו לא הוו בעלמא, -

ועמי הארץ יהיו נכנעים לתלמידי חכמים, כאילו לא היו קיימים בעולם, והכי -

וכך, אסור התר טמאה וטהרה לא אתעבר -

לא ילקח מעמי הארץ, דמסטריהו לית בין גלותא -

שמצדם אין כל הבדל בין הגלות לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד, דאינון לא טעמי מאילנא דחיי, -

שכן, הם לא יטעמו מ"עץ החיים", וצריך לון מתניתין -

ויהיו זקוקים למשניות ולדינים באסור והתר טמאה וטהרה". עד כאן ברעיא מהימנא: