ומה שכתב האר"י ז"ל שהמשניות הן במלכות דיצירה, -

ואילו אנו אומרים כאן מהזוהר שהמשניות הן ב"מלכות ד אצילות "? רוצה לומר לבוש מלכות דיצירה שנתלבשה בה מלכות דאצילות, -

כפי ש"מלכות דאצילות" באה בהתלבשות ב"מלכות דיצירה" - שם הוא ענין המשניות שבעולם ה"יצירה", ומלכות דיצירה נקרא "שפחה" -

המשמשת וטפלה לאלה המלובשים בה, שזה לגבי מלכות דאצילות, -

דבר זה מתרץ מה שרבנו הזקן הביא לעיל מהירושלמי, פרק ראשון של מסכת ברכות, שרבי שמעון בן יוחאי סובר, שגם לקריאת שמע לא מפסיקים כי אם ממקרא ולא ממשנה שהיא למעלה ממקרא, והרי סתירה לכך ממה שרבי שמעון בן יוחאי עצמו אומר ב"רעיא מהימנא" שמשנה היא שפחה ומקרא - מלכא? אלא, כפי הנאמר כאן, אין בכך שום סתירה, שכן מה שהוא אומר שמשנה היא שפחה - הרי זה כפי שהיא באה בהתלבשות ב"מלכות דיצירה", אך כפי שמשנה היא בעצם - היא ב"מלכות דאצילות", וכך גם במקרא ישנו הבדל בין כפי שהוא בעצם לבין כפי שהוא בא בהתלבשות, ובלשון רבנו הזקן: ומלכות דבריאה נקרא "אמה". -

שלמעלה מ"שפחה", ותדע, -

ראיה שקיים הבדל בין כפי שזה בעצם לבין כפי שזה בא בהתלבשות, ממה שכתב האר"י ז"ל דמקרא דהינו תורה שבכתב הוא בעשיה, והרי מפרש בזהר ובכתבי האריז"ל מקומות אין מספר, שהיא -

ספירת תפארת, שהוא "זעיר אנפין" -

מדות, דאצילות? -

הרי שהוא גם למעלה מ"מלכות דאצילות", כיצד, איפוא, אומרים שהוא ב"עשיה"? אלא -

כשאומרים שמקרא הוא ב"עשיה", הכוונה היא שמתלבשת בעשיה. וכן הוא בהדיא -

במפורש, בספר הכונות, שמקרא ומשנה ותלמוד וקבלה כלם באצילות, אלא שמקרא מתלבש עד עשיה, -

שכן, במקרא - תורה שבכתב - העיקר הוא ענין האותיות, ואותיות הן הרי ענין של "עשי"', נכתבות בדיו על הקלף, ומשנה -

מתלבשת, עד היצירה, -

שכן, משנה היא הענין של הלכות - כשר ופסול וכו' - שבאות מחסד וגבורה, הרי זו התלבשות ב"יצירה", שעולם היצירה הוא עולם המדות, "שית ספירין מקננין ביצירה", ותלמוד -

מתלבש, בבריאה. -

שכן, "תלמוד" הוא טעמי ההלכות - הרי זו התלבשות ב"בריאה" שעולם ה"בריאה" הוא עולם ההשגה בו מאירה "בינה", "אימא עילאה מקננא בכורסי"' - בעולם הבריאה . להלן יסביר רבנו הזקן, שלא רק תורה באה בהתלבשות עד שמצד ההתלבשות שייך גם עליה לומר "עץ הדעת טוב ורע":