האגרת הבאה נדפסה ונוספה כאן על ידי מסדרי "אגרת הקודש" (הוספת כ"ק רבינו: "לאחרי הוצאות הראשונות דאגה"ק - ראה בהרשימה דהדפוסים"), כהוספה לאגרת הקודש סימן כ"ב, למרות שבאופן גלוי לא נראה הקשר בינה לבין האגרת הקודמת.

פרט לכך, שבחלק אגרת הקודש סימן כ"ב, שלא נדפס כאן (ב"אגרת הקודש") מתאונן רבנו הזקן על ששאילת עצות בענינים גשמיים מעסיק אותו רבות - אולי יש לכך שייכות לחלק הבא של האגרת, שם הוא גם כן מתאונן על העיסוקים הרבים המקיפים אותו מכל עבר.

אהובי, אחי ורעי! -

כך קורא רבנו הזקן לחסידים אליהם הוא כותב אגרת קודש זו, מגודל טרדתי אשר הקיפו עלי יחד וסבוני כמים, כל היום וכל הלילה תמיד לא יחשו - לא אוכל מלט משא לאמר עם הספר כל אשר בלבבי. אך בקצרה באתי, כמזכיר ומחזיר על הראשונות בכלל, -

על אותם דברים שרבנו הזקן כבר עורר אליהם, ובפרט אל המתנדבים בעם, -

המקריבים עצמם, מרצונם החופשי, בענין עבודת התפלה - שעבודת התפלה תהיה הרבה יותר מאשר הסדר הרגיל בזה, לעמד על העבודה זו תפלה, -

כפי שחכמינו ז"ל אומרים: "איזו היא עבודה שהיא בלב הוי אומר זו תפלה", שהתפלה נקראת עבודה שבלב - עבודה שבלב ועם הלב, בקול רם, -

להתפלל בקול רם, - מובן שהכוונה היא מחוץ לשמונה עשרה שעליה להיות בלחש, פרט לימים הנוראים, כנזכר בשולחן ערוך . להתחזק מאד בכל עוז ותעצומות נגד כל מונע -

מעבודת התפלה, מבית ומחוץ, -

להתחזק כנגד המניעות של עצמו הוא, וכנגד המניעות מהזולת ומענינים חיצוניים, ביד חזקה - כמשמעו, -

כפי משמעותו הפנימית של הביטוי " ביד חזקה ", שהוא "רצון יראיו", אשר למעלה מן החכמה והתבונה אשר נתן ה' בהמה לדעת לעשות את כל אשר צוה ה' בהשכל ודעת, -

חכמה והבנה אלו העניק הקדוש ברוך הוא, שהרי " אתה חונן לאדם דעת" וכו'; אך ה רצון שלמעלה מהבנה - זו היא עבודתו של יהודי ירא שמים להשיג רצון זה על ידי קבלת עול, רק רצון פשוט -

רצון מופשט מהציור וההגבלה של הרצון הבא מצד השכל, ו"רוח נדיבה", -

להתמסרות עצמית, בכל איש אשר ידבנו לבו לעבד עבודה תמה, -

שאין בה שום ענין אחר מלבד רק לעשות נחת רוח ליוצרו. ועל זה -

על רצון כזה שלמעלה לגמרי מהבנה, נאמר : "כי עם קשה ערף הוא, וסלחת", -

כלומר, הסליחה באה, מפני שזה "עם קשה עורף" , היינו עקשנות ורצון שלמעלה מהבנה - זהו הטעם שיהיה "וסלחת", כי הסליחה היא גם כן למעלה מן החכמה, -

כשם שבאדם הרצון הפשוט שלו הוא למעלה משכלו וחכמתו - כך למעלה ענין הסליחה הוא למעלה מהחכמה שלמעלה, כי "שאלו לחכמה כו'", -

מה יהא דינה של הנפש החוטאת - וענתה חכמה: נפש כי תחטא תישפט ותיענש, ולא שתשובה תכפר ותביא סליחה לחטא, כפי שמובא בירושלמי , ומשה רבנו עליו השלום בקש מדה כנגד מדה , -

באותה מדה שהאדם עושה תשובה ברצון שלמעלה מהבנה - כך תומשך לו סליחה ממדריגה שלמעלה מחכמה, שמשם באה הסליחה, ודי למבין.

ועוד זאת אדרוש ממעלתכם, -

בתחילה, כשהוא מדבר בענינים שבין אדם למקום, השתמש רבנו הזקן בלשון "כמזכיר ומחזיר על הראשונות", ואילו כעת, כשהוא מתחיל לדבר אודות בין אדם לחבירו - הוא משתמש בלשון דרישה, שלא להשליך דברי אחריכם, אשר ערכתי שיח, להיות כל איש ישר והולך בתמו, כאשר עשה האלקים את האדם ישר , ולא לבקש חשבונות רבים 32, מעלילות מצעדי גבר ומחשבות אדם ותחבולותיו, -

שלא לחשוב אודות אדם מה הן חשבונותיו וכוונותיו, כי זו מלאכת שמים היא ולא מלאכת בשר ודם. -

הקדוש ברוך הוא יודע הכל, "עלילות מצעדי גבר, מחשבות אדם ותחבולותיו, ויצרי מעללי איש" - כפי הנוסח בתפלת ראש השנה. ולהאמין באמונה שלמה במצות חז"ל : "והוי שפל רוח בפני כל אדם" בכלל, -

בלי יוצא מן הכלל . כי יציבא מילתא ותקין פתגמא, שכל אחד מתקן מחברו, -

שכן, אמת הדבר ונכון הביטוי שכל אחד "מתוקן" מחבירו, כל אחד נהיה יותר טוב על ידי חבירו, שכן, לכל אחד מעלתו המיוחדת שאיננה בשני, ועל ידי האחדות של כולם יחד מיתווספת לכל אחד המעלה שישנה בשני ואיננה בו. על מה שרבנו הזקן אומר כאן "ועוד זאת אדרוש ממעלתכם", אמר כ"ק אדמו"ר מהוריי"צ נ"ע באחת משיחותיו הקדושות , שאין הכוונה שרבנו הזקן כתב זאת אל בני עליה, רבנו הזקן כתב זאת אל חסידים, ופירוש המלים "אדרוש ממעלתכם" הוא, עוררו מעלותיכם. להלן אומר רבנו הזקן: "שלא להשליך דברי אחריכם אשר ערכתי שיח" - "שלא להשליך דברי אחריכם" הוא מקיף, "אשר ערכתי שיח" הוא פנימי (כלומר, שרבנו הזקן פעל בחסידים גם בדרך מקיף וגם בפנימיות), ומה שאומר לאחר מכן: "במצות חכמינו ז"ל והוי שפל רוח בפני כל אדם בכלל כי יציבא מילתא ותקין פתגמא שכל אחד מתוקן מחבירו" - הכוונה בהוספה "כל אחד מתוקן מחבירו" היא, שעל ידי הזולת נעשה האדם עצמו מתוקן. וכתיב: -

וכתוב : "כל [איש] ישראל כאיש אחד חברים", כמו שאיש אחד מחבר מאיברים רבים, ובהיפרדם -

אחד מהשני, נוגע בלב, "כי ממנו תוצאות חיים", -

כך גם, כפי שרבנו הזקן מסביר בפרוטרוט באגרת הקודש סימן ל"א - שפירוד חס ושלום בין בני ישראל נוגע כביכול בשכינה שהוא ה"לב" של בני ישראל. אם כן אנחנו היות כולנו כאיש אחד ממש - תיכון העבודה בלב, -

עבודת התפלה שהיא - כנזכר לעיל - "עבודה שבלב", שענינה לחבר את הנשמה עם מקורה בשכינה, הרי על ידי שבני ישראל הם באחדות, דבר המביא לאחדות עם השכינה - תביא האחדות לחיזוקה ולקיומה של העבודה שבלב בתפלה, ומכלל הן כו', -

כפי הלשון

"מכלל הן אתה שומע לאו", שבשעה שחסרה האחדות חס ושלום, חסר בהעבודה שבלב בתפלה. ועל כן -

ולכן, נאמר : "ולעבדו -

את הקדוש ברוך הוא, שכם אחד" דוקא. -

כלומר, באותה כוונה, מתי הוא הענין האמיתי של "לעבדו"? - כשזה "שכם אחד" דוקא, כשכולם הם באחדות. ועל כן -

ולכן, אהובי ידידי, -

אומר רבנו הזקן לחסידים, נא ונא לטרח בכל לב ונפש לתקע אהבת רעהו בלבו, "ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם" כתיב , ולא תעלה על לב לעולם, -

לא רק שלא לחשוב, שמשמעותו יכולה להיות מחשבה ממש, כי אם גם שלא יעלה על הלב אף פעם, ואם תעלה -

שאדם סתם, גם מי שהוא במדריגת "בינוני", הרי איננו בעל-הבית על עצמו שלא יעלה בו הרהור כזה - הרי אם יעלה בו הרהור כזה, יהדפנה מלבו כהנדף עשן, וכמו מחשבת עבודה זרה ממש . -

כך יגרש ממחשבתו כל מחשבה רעה על יהודי שני. כי גדולה -

עבירת לשון הרע כנגד -

העבירות, עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים, -

כפי שהגמרא

אומרת "כל המספר לשון הרע מגדיל עונות כנגד שלש עבירות עבודת כוכבים וגילוי עריות ושפיכות דמים", ואם בדבור כך כו', -

שלשון הרע שקול כנגד עבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, הרי לשון הרע במחשבה - לחשוב לשון הרע - גרוע מזה בהרבה. וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המחשבה על הדבור, -

שהמחשבה פועלת על הנפש יותר מאשר הדיבור, הן לטוב והן למוטב . -

בדברים שהם לא טוב אלא שעליהם להיות טוב כשמהפכים את הרע לטוב, הרי, גם בענינים טובים יש למחשבה - מחשבות טובות - השפעה בנפש יותר מאשר לדיבור, וגם בענינים לא טובים, שמחשבות לא טובות יש להן השפעה הרסנית יותר מאשר דיבורים לא טובים, שכן מחשבה היא לבוש המאוחד עם הנפש יותר מאשר דיבור, שלכן מחשבה ישנה תמיד כשם שהנפש ישנה תמיד, ואילו דיבור הרי "עת לדבר" ו"עת לחשות מלדבר" , שכן דיבור אינו מאוחד כל כך עם הנפש כמו מחשבה. וה' הטוב המברך את עמו בשלום, ישים עליכם שלום וחיים עד העולם, כנפש אוהב נפשם מלב ונפש: