והנה, מדת אהבה זו, האמורה בבינונים, בשעת התפלה על ידי התגברות -

הזמנית של, הנפש האלקית כו', -

על הנפש הבהמית, הנה לגבי מדרגת הצדיקים עובדי הוי' באמת לאמיתו, אין בחינת אהבה זו -

ב''בינונים'', נקראת בשם עבודת אמת כלל, מאחר שחולפת ועוברת אחר התפלה, וכתיב: "שפת אמת תכון לעד, ועד ארגיעה לשון שקר". -

התואר ''אמת'' חל רק על דבר שיש בו קיום תמידי, ואילו כשקיומו של הדבר הוא זמני בלבד - אין זה מציאות אמיתית. כך גם בעניננו, מאחר שה''בינוני'' מרגיש וחש באהבה זו בשעת תפלתו בלבד, ואחרי התפלה אין אהבה זו בהתגלות בלבו - הרי שעבודתו של ה''בינוני'' אינה במדת האמת האמיתית של ''צדיקים''; ואף על פי כן, לגבי מדרגת הבינונים נקראת עבודה תמה באמת לאמיתו שלהם, -

של ה''בינונים'', איש איש כפי מדריגתו במדריגת הבינונים, -

כפי שלמדנו שקיימות דרגות שונות ב''בינונים''. והריני קורא באהבתם שבתפלתם גם כן, שפת אמת תכון לעד, -

אהבתם של ה''בינונים'' היא אמיתית ותמידית למרות שהיא באה לידי ביטוי בשעת התפלה בלבד, שכן, הואיל ובכח נפשם האלקית לחזור ולעורר בחינת אהבה זו לעולם, -

מחדש, בהתגברותה -

של הנפש האלקית, בשעת התפלה מדי יום ביום, על ידי הכנה הראוי' לכל נפש כפי ערכה ומדרגתה. -

שכן, נפש שהיא במדריגה עליונה יותר, אינה זקוקה להכנה גדולה כל כך כדי לעורר בה אהבה להשי''ת, ואילו מדריגה נמוכה יותר בנפש, זקוקה להכנה רבה יותר. על כל פנים - לאחרי הכנה מתאימה יכול הוא תמיד לעורר בתוכו, בשעת תפילתו, אהבה להשי''ת. הרי, שהאהבה היא תמידית גם אצלו, שכן היא נמצאת בו תמיד, אם בצורה מעשית-פעילה, או באופן פוטנציאלי, שתמיד יש לו היכולת להביא אהבה זו לביטוי גלוי (וכאמור לעיל - ''להתפלל כל היום כולו'', "בינוני" יכול, שתהיה לו לפחות ב כוח, האהבה והמדריגה של תפלה, במשך כל היום). ובלשונו הקדוש של כ"ק רבינו בהערה: "בפועל או בכח באופן שיכול להביאה בפועל תמיד (וכנ"ל להתפלל כל היום כולו)". ברם, עדיין טעון הדבר הסבר: כיצד יתכן שלגבי מדריגת ה"צדיקים" אינה נחשבת עבודה זו ל"אמת", ואילו לגבי "בינונים" אכן נחשבת אותה עבודה ל"אמת"? לכאורה: אם זו "אמת" - עליה להיות כך בכל המדריגות! - הדברים יוסברו להלן ב"תניא", שמדת ה"אמת" קיימת בכל מדריגה, היא מבטאת את מהותה העצמית של כל מדריגה, וממילא ה"אמת" היא בהתאם לאותה מדריגה. כך הדבר בכל המדריגות של העולמות למעלה, מהעליונה ביותר עד לתחתונה ביותר. ומאחר שאין למדריגות התחתונות יותר כל ערך, וכאילו אינן קיימות, לגבי המדריגות העליונות - כיצד, איפוא, יכולות אותן מדריגות תחתונות להיקרא "אמת" בהשוואה למדריגות העליונות? - אך ההסבר הוא: כל מדריגה יש לה נקודת האמת שלה, לפי הערך שלה. כי, הנה מדת אמת היא מדתו של יעקב, -

כמו שכתוב: ''תתן אמת ליעקב'', הנקרא: בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה -

כלומר ברוחניות: מרום המעלות ומדרגות, עד סוף כל דרגין, -

עד סוף כל המדריגות, ובכל מעלה ומדרגה מבריח תוך נקודה האמצעית, -

של אותה מדריגה, שהיא נקודת ובחינת מדת אמת שלה. -

והוכחה שכל מדריגה יש לה, מדת האמת שלה: ומדת אמת היא נחלה בלי מצרים, ואין לה שיעור למעלה עד רום המעלות, וכל מעלות ומדרגות שלמטה הם כאין לגבי מעלות ומדרגות שלמעלה מהן -

ולמרות זאת, שהמדריגות שלמטה הן כאין לגבי המדריגות שלמעלה - קיימת גם בהן מדת האמת, מאחר שהיא חודרת דרך כל המדריגות - הרי שכל מדריגה ומדת האמת שלה. רבנו הזקן מביא להלן מקור למה שנאמר כאן, שהמדריגה התחתונה היא ''כאין'' לגבי המדריגה העליונה: [כידוע ליודעי ח"ן, -

תורת הקבלה, שבחינת ראש ומוחין של מדרגות תחתונות הן למטה מבחינת עקביים ורגלי מדרגות עליונות מהן, וכמאמר רבותינו ז"ל: "רגלי החיות כנגד כולן"]: -

הרי, שמדת האמת, נמדדת בכל מדריגה, בהתאם למצבה ומקומה בסולם הדרגות. מובן, אם כך, שעבודת ה"בינונים" היא עבודה אמיתית, בהתאם למדריגה שלהם, אף שלגבי מדריגת ה"צדיקים" אין היא נקראת עבודת אמת. בהקשר למה שלמדנו בפרק זה, אודות המלחמה של היצר-הטוב והיצר-הרע ב"בינוני", ראוי להוסיף, מה שאמר כ"ק רבינו (בהתוועדות אחרון של פסח בשנת תשכ"א): שתי דיעות בדברי הנביא בקשר לימות המשיח "וגר זאב עם כבש": דיעה אחת (הרמב"ם וכו') סוברת שהדברים הם רק משל על עמי העולם, ולהבדיל בני ישראל. דיעה שניה (הראב"ד, הרמב"ן וכו') סוברת שהדברים הם כפשוטם, שהשלום ישרור בין החיות, כי הטבע שלהן - ישתנה לגמרי. תורת החסידות סוברת כדיעה השניה, והרבי הסביר את הדברים כך: כשם שישרור אז השלום בין אלה שהם עיקרה ותכליתה של הבריאה - האדם, ובמיוחד בין אלה שנקראים "אדם אתם - אתם קרויים אדם", בני ישראל הנקראים "אדם". הרי על-ידי השלום שישרור בבני ישראל בין הנפש האלקית לבין הנפש הבהמית, מאחר שיקויים אז "ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" - ישפיע הדבר גם על שאר חלקי הבריאה, שגם בהם ישרור השלום. עד שגם החיות תחיינה בשלום אחת עם השניה.