וזה -

העיקר והתכלית של כל האדם, -

לקיים מצוות וללמוד תורה, כי "היום לעשותם" כתיב, -

המצוות ניתנו לעשותן ''היום'', שהיום - הוא עולם המעשה דוקא -

"היום" רומז על "עולם המעשה" דוקא, העולם- הזה, האהבה להקב"ה לכשעצמה איננה הדבר העיקרי. העיקר הוא קיומן המעשי של המצוות. אלא, כדי לקיים מצוות כראוי, מתוך רגש נפשי פנימי, זקוק האדם לאהבת ה'. אך, עיקרו של ה"היום", הוא "לעשותם", ולמחר -

כלומר לעתיד לבוא, וכו', -

יקבלו את השכר, כמו שמבואר במקום אחר. -

דרגתה האמיתית של אהבת ה', שהיא לכשעצמה יש בה משום קיבול שכר חלקי, אינה נוגעת כעת, כמו שנוגע עצם המעשה של תורה ומצוות. ולשם כך מספיקה גם האהבה שבתעלומות המוח והלב. הרי שהמלה "לעשותו" מסבירה את "ובלבבך": איזו אהבה "בלבבך" היא "קרוב מאד" לכל אדם - זוהי האהבה הבאה לידי ביטוי במוחו בלבד, ודי בה להביא לידי "לעשותו"; אהבה כזו יכול לעורר בתוכו, גם מי שאינו מסוגל לעורר אהבה בהתגלות הלב. אהבה זו במוח, תביא כבר את האדם לקיום התורה והמצוות - כפי שיוסבר להלן: והמוח שליט בטבעו ותולדתו, על חלל השמאלי שבלב, -

מקומה של הנפש הבהמית והיצר-הרע, משם עלולות להתעורר תאוות, ולאחר מכן - מחשבות רעות, ועל פיו, ועל כל האברים שהם כלי המעשה. -

המוח שליט עליהם. ומאחר שבמוח, על-כל-פנים, תהיה לו האהבה והרצון ללמוד תורה ולקיים מצוות, וכך ישלוט המוח, לאחר מכן, על התאוה שבלב, ויניע את הפה ואת שאר האברים ללמוד תורה ולקיים מצוות. לפי זה גם כאשר לבו אינו ברשותו, כפי שזה ב"צדיק", הרי כיון שמוחו ברשותו - ביכולתו להשפיע על הלב ועל שאר האברים,

אם לא מי שהוא רשע באמת, -

לא ''בינוני'' הנקרא ''כרשע'' (כמוזכר בפרק י''ג), אלא רשע באמת, אצלו אין המוח ''שליט על הלב'', כי אם אדרבה, כמאמר רבותינו ז"ל שהרשעים הם ברשות לבם, -

אין באפשרותם לשלוט על עצמם, כשמתעוררת תאוה בלבם, ואין לבם ברשותם כלל, -

אין למוח שום פיקוח והשפעה על לבם. באמור לעיל, יוסבר דבר נוסף: לכאורה קשה, מצד אחד נאמר ש"צדיקים לבם ברשותם", כלומר שרק ה"צדיק" לבו ברשותו, ואילו ה"בינוני", שהוא למטה במדריגה מ"צדיק" - אין לבו ברשותו; ומצד שני נאמר, שדוקא רשעים הם "ברשות לבם". ולפי זה מי שאינו בכלל של "רשע" - "בינוני" - לבו הוא אכן ברשותו? אלא כפי שהסברנו, יובן הדבר: שלשה אופנים בדבר: ה"צדיקים" - "לבם ברשותם", ובכל עת שהם רוצים להתעורר באהבת ה', הם מתעוררים, מבלי שיצטרכו להזדקק לכך שהמוח ישפיע על הלב; ה"רשעים" - לא זו בלבד שאין לבם ברשותם, אלא אדרבה: הם ברשות לבם; וה"בינונים" - אמנם אין לבם ברשותם, באותה מדה כפי שזה ב"צדיק". אך המוח משפיע בהם על הלב. הרי שבמדה מסויימת הלב, ב"בינונים", הוא ברשותם, וזאת בכל הקשור להשפעה המעשית במחשבה, דיבור ומעשה. לכן, ב"רשעים" הוא אומר: "אין לבם ברשותם כלל " - גם באמצעות המוח, אין הם יכולים להשפיע על הלב. למדנו שהמוח שליט על הלב בטבע מתולדתו של האדם, אך מדוע אין אנו אומרים כך גם ביחס ל"רשעים", הרי, לכאורה, גם בהם אותו טבע מתולדתם? - מסביר רבנו הזקן: וזה עונש על גודל ועוצם עונם. -

כעונש על עוונותיהם נלקח מהם כוחו של המוח לשלוט על הלב. ברם, אם כך, נשאלת השאלה: כיצד אפשר לומר בהם שהדבר "קרוב מאד", שגם ל"רשעים" קל הדבר לקיים תורה ומצוות ב"בלבבך"? - והתשובה היא: ולא דברה תורה במתים, אלו שבחייהם קרויים מתים. -

אין התורה - בה נאמר ש"קרוב אליך וגו'" - מדברת ב"רשעים" שבחייהם נקראים מתים. כ"ק רבינו העיר כאן: "והנה עפהנ"ל [דהלב בטבעו רוצה גשמיות ולא אהוי"ר אפי' לא שבתעלומות כו', והרשעים אפי' מוחם ברשות לבם] א"כ 1) א"א בהם עבודת ה' 2) לעולם ח"ו (כי מי יעוררם כו'). ומבאר 1) דבאמת במצבם א"א כו'. אבל 2) בידם לשנות מצבם (טבע הלב ותוקפו) ע"י שבירת לבם כו'". כי באמת, אי אפשר לרשעים להתחיל לעבוד ה' -

שמשמעה לקיים תורה ומצוות מתוך רגש הנפש, באהבה ויראה, בלי שיעשו תשובה על העבר תחלה, לשבר הקליפות, שהם -

הקליפות, שנוצרו מהעבירות שלהם, מסך מבדיל ומחיצה של ברזל המפסקת בינם לאביהם שבשמים, -

כיצד, אם כך, ובמה, איפוא, שוברים את הקליפות? - על ידי שבירת לבו ומרירות נפשו על חטאיו, -

המרירות ושברון הלב - שוברים את הקליפות. כמו שכתוב בזהר על פסוק: "זבחי אלהים רוח נשברה, לב נשבר וגו'", -

קרבן לשם אלקים, הוא ''רוח נשברה'', כשרוח ה''סטרא אחרא'' נשברה. כיצד ובמה נשברת רוח ה''סטרא אחרא''? - שעל ידי לב נשבר - נשברה רוח הטומאה דסטרא אחרא [עין שם פרשת פינחס דף ר"מ ופרשת ויקרא דף ח' ודף ה' עמוד א. ובפרוש הרמ"ז שם]. -

ב"זוהר" שם מדובר, שכל הקרבנות נזכרים בתורה בשייכות לשם הוי', כמו שכתוב תמיד בקרבנות: "ריח ניחוח להוי'". ואילו בשייכות לשם אלקים - אינו נזכר שום קרבן. מה, איפוא, משמש כקרבן לשם אלקים? - שבירת רוח ה"סטרא אחרא"; זאת אומר הפסוק: "זבחי אלקים - רוח נשברה". הרי, על-כל-פנים, שאכן אין ה"רשעים" יכולים להתחיל בעבודת ה', מבלי שישברו תחילה את לבם -