כי, התהוות כל העולמות עליונים ותחתונים מאין ליש, וחיותם, וקיומם, המקיימם שלא יחזרו להיות אין ואפס כשהי', -

שכן, כפי שיוסבר להלן ב"תניא", אינה דומה בריאת העולם לעיבוד ויצירת כלי על-ידי בשר ודם: כלי יכול להתקיים בצורתו ובתבניתו גם אחרי שיוצרו מושך את ידיו ממנו. ואילו בבריאה שונה הדבר: מאחר שהנברא נוצר מ" אין " ל" יש ", מן ההכרח שהכוח האלקי יברא ויחייה אותו תמיד מחדש - לולא כוח אלקי זה, היה הנברא חוזר לאין ואפס. יצירה זו, החיות והקיום של כל העולמות והנבראים, אינו אלא דבר ה' ורוח פיו יתברך המלובש בהם. -

בעולמות ובנבראים.

ולמשל, כמו בנפש האדם: כשמדבר דבור אחד, שדבור זה לבדו -

הוא, כלא ממש, אפילו לגבי כללות נפשו המדברת, -

הנפש שהיא המקור של כוח הדיבור, שהוא -

כוח הדיבור, בחינת לבוש האמצעי שלה, -

של הנפש. בשלשה לבושי הנפש, מהווה המחשבה ה''לבוש'' העליון ביותר; כוח המעשה - ה''לבוש'' התחתון ביותר; וכוח הדיבור - ה''לבוש'' האמצעי, שהוא כח הדבור שלה, -

והרי דיבור אחד אין לו שום ערך בהשואה לכוח הדיבור כולו, שיכול -

כוח הדיבור של הנפש, לדבר דבורים לאין קץ ותכלית; -

שכן, העובדה שבאמת יש גבול לדיבוריו של האדם, נובעת מכך שחלקי גוף האדם בהם תלוי דיבור האדם, נחלשים מרוב דיבור ומאבדים את כושרם. אך מבחינת כוח הנפש, מסוגל האדם לדבר בלי סוף - ואיזה ערך, איפוא, יש לדיבור אחד, לנוכח כוח אין-סופי זה של מלים?! וכל שכן -

שאין ערך לדיבור אחד, לגבי בחינת לבוש הפנימי שלה -

של הנפש, שהוא המחשבה, -

הכוח לחשוב, שהוא ה''לבוש'' הפנימי של הנפש - הנפש מאוחדת יותר עם המחשבה, שממנה -

מהמחשבה, נמשכו הדבורים -

שכן, האדם מדבר את מה שהוא חושב, והיא חיותם; -

ומאחר שהמחשבה עדינה יותר מאשר הדיבור, וקשורה יותר עם הנפש - ודאי שאין שום ערך לדיבור אחד לגבי המחשבה, ואין צריך לומר לגבי מהות ועצמות הנפש, שהן עשר בחינותי' הנזכרים לעיל, חב"ד כו', -

בהשואה ללבושי הנפש, מחשבה, דיבור ומעשה, נקראים עשר בחינות וכוחות אלה של הנפש (חכמה, בינה, דעת (והמדות:) חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות) - עצמות הנפש, שמהן -

מ''שכל'' ו''מדות'' הנפש, נמשכו אותיות מחשבה זו, המלובשות בדבור זה כשמדבר, -

שכן, האדם חושב או על ענין שכלי, או על ענין הקשור לרגשי המדות - ומה שהוא חושב, הוא, לאחר מכן, מדבר, כי, המחשבה היא גם כן בחינת אותיות כמו הדבור, רק שהן -

אותיות המחשבה, רוחניות ודקות יותר. -

אותיות הדיבור מגושמות יותר מאשר אותיות המחשבה, אך בכל זאת יש דמיון בין הדיבור לבין המחשבה - בכך ששניהם מורכבים מ''אותיות'',